מלשון הסעיף עולה כי כל עתירה כנגד החלטה של רשות מקומית בענייני מכרזים, תידון בבית המשפט לעניינים מנהליים. אף שהמשיבות טוענות כי העתירה מתייחסת לסוגיות הכרוכות בביצוע חוזה, העתירה נסובה על החלטה הנוגעת לענייני מכרזים, ועל כן נתונה לבית משפט זה הסמכות לדון בה.
ראו בעניין זה בג"ץ 9451/10 הייב נ' מנהל מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (22.8.2011) שם קבע כבוד השופט גרוניס (כתוארו דאז):
--- סוף עמוד 5 ---
"סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בענייני מכרזים משתרעת, בין היתר, אף לעניין השאלה האם קיימת חובת מכרז, או שמא יש להעניק להתקשרות מסוימת פטור ממכרז".
עוד ראו: קביעתו של כבוד השופט זילברטל בבג"ץ 8893/13 חברת מ.ח.ק.ר - סיוע בטיפול רפואי בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (פורסם בנבו 25.3.2014):
"על-פי סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 בצירוף פריט 5 לתוספת הראשונה לחוק, על טענות המופנות כלפי הרשות ב'עניני מכרזים' להתברר במסגרת עתירה מנהלית המוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים".
מתחם ההתערבות של הערכאה השיפוטית המנהלית
לשיטתה של משיבה 3, על בית המשפט להימנע מהתערבות בהחלטתה של הרשות שכן, היא נמצאת במתחם הסבירות ויתרה מכך, קיבלה תוקף של פסק דין.
בסוגיה שלפני, קיימת התנגשות בין חופש החוזים מחד גיסא, שהרי הצדדים כרתו חוזה מרצונם החופשי וניתן לו תוקף של פסק דין, לבין עקרון השוויון מאידך גיסא, מכיוון שבעודם עושים כן, מונעים הם הזדמנות שווה לכלל.
הכלל הוא כי התערבות בתי המשפט במעשה המנהלי תוגבל רק למקרים, בהם אותו מעשה, או אותה החלטה חורגים מגדר "מתחם הסבירות", קרי – כאשר החלטה מתקבלת משיקולים שאינם ענייניים או מתוך שיקולים זרים. במצב דברים זה מתחייבת ביקורת שיפוטית מצד בית המשפט.
בעוד בית המשפט מקיים ביקורת שיפוטית עליו לבחון את תקינות המעשה המנהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על ידי הרשות המנהלית בגדרי סמכותה. בית המשפט המנהלי אינו אמור לשים עצמו בנעלי הרשות המנהלית, לא לשקול את שיקוליה ולא להמיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו (ראו: עע"מ 9018/04 סאלם מונא נ' משרד הפנים (פורסם בנבו 12.9.2005) וכן ראו: בג"ץ 8134/11 עו"ד ורו"ח משה אשר נ' שר האוצר (פורסם בנבו 29.01.2012)).
בית המשפט יתערב בהחלטה מנהלית בתחום דיני המכרזים כאשר מתקיימת אחת מעילות הביקורת השיפוטית הפוסלת החלטה מנהלית. יתרה מכך, כאשר נפל פגם מהותי בהחלטה הגורם לפגיעה בעקרונות יסוד, ובכללם עקרון השוויון וההגינות (ראו: ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אבו שינדי פד"י נז (1) 883 (2003) (להלן: "פרשת שינדי")).