בעניינינו, מתמקדת הביקורת השיפוטית בבחינת חוקיות החלטת הרשות נושא העתירה.
הסכם הפשרה
ההתקשרות בין משיבה 1 למשיבה 3 נכנסה לתוקפה, כאמור, ביום 24.7.2007, ונקבע כי תהא בתוקף 42 חודשים, קרי עד ליום 24.1.2011.
העותרת גורסת כי בהנחה שמשיבה 1 מימשה את אופציית הארכת ההתקשרות שהייתה קבועה בחוזה לשלוש שנים, חוזה ההתקשרות בין המשיבות אמור היה להסתיים בדצמבר 2013.
נוכח טענה זו, ראוי להבחין בין החלטתה של וועדת המכרזים בשנת 2009 להאריך את ההתקשרות בין המשיבות 1 ו-3 (להלן: "הארכת ההתקשרות הראשונה"), לבין הסכם הפשרה שנחתם בין המשיבות בשנת 2012 בו הסכימו האחרונות להאריך את ההתקשרות ביניהן בארבע שנים נוספות (להלן: "ההארכה השנייה").
--- סוף עמוד 6 ---
ביום 30.9.2009 החליטה ועדת המכרזים להאריך את תקופת ההתקשרות בין המשיבות ב-16 חודשים נוספים, באופן שתקופת ההתקשרות תסתיים ביום 24.4.2012 (ראה נספח ב' לתגובה לעתירה מטעם משיבות 2-1). לטענת משיבות 2-1, החלטה זו התקבלה נוכח עיכובים שחלו בהצטרפות כלל הרשויות המקומיות להסדר החניה הארצי שמפעילה משיבה 3. עם זאת, וועדת המכרזים בחרה שלא לנמק את החלטתה.
יוער, כי במסגרת החלטתה של וועדת המכרזים נקבע כי לא יהא בהחלטה זו לפגוע בזכותה של משיבה 1 להאריך את ההתקשרות בשנית נוכח סעיף הארכה הקבוע בחוזה. בשנת 2011 מומש סעיף אופציית הארכת ההתקשרות עד ליום 24.4.2015.
סעיף 24 לחוזה ההתקשרות קובע (ראה נספח א' לתגובה לעתירה מטעם משיבות 2-1):
24.2 החברה רשאית, לפי שיקול דעתה הבלעדי, להאריך, מעת לעת, את ההתקשרות עם הספק לתקופה נוספת של עד שלוש שנים נוספות (במצטבר), וזאת בהודעה, בכתב, לספק 30 יום קודם לתום תקופת החוזה או תקופת החוזה הנוספת שבתוקף אותה עת".
משעה שהעותרת לא עתרה לביטולה של החלטה זו ואף לא טענה שוועדת המכרזים לא הייתה מוסמכת להאריך את ההתקשרות הראשונה בין המשיבות, לא קיימת עילה לביטולה של החלטת ועדת המכרזים מיום 30.9.2009 ולעריכת מכרז חדש תחתיה. לפיכך, די בכך לקבוע כי לנוכח חלוף הזמן והעובדה שהצדדים פעלו על פי אותה החלטה, אין מקום לבחון את חוקיותה וסבירותה ארבע שנים לאחר שהתקבלה.
ביום 18.10.2012 חתמו ביניהן המשיבות על הסכם פשרה לפיו הוארכה תקופת ההתקשרות ביניהן בארבע שנים נוספות, קרי הארכת ההתקשרות השנייה.
יודגש כי ההסכם בין המשיבות נכרת לאחר שמומשה מלוא אופציית ההארכה שהייתה קבועה בחוזה. לפיכך, המשיבות לא היו זכאיות מכוחו של החוזה האמור להאריך בשנית את מועד ההתקשרות ביניהן. מכאן, יש לבחון את חוקיות הארכת ההתקשרות השנייה לאור הוראות החוק.