2. בין השנים 2013-2011 הושלמה בניית הפרויקט. באותה התקופה, התקיימו מגעים בין החברה מצד אחד ובין קרובי משפחתו של לוי וחברת אלהד גלוב השקעות בע"מ שבבעלותם (להלן: אלהד) מצד שני, בניסיון להתקשר בהסכם שותפות לפרויקט, אך בסופו של יום לא נחתם בין הצדדים הסכם שותפות. בנוסף על כך, הוגשו על ידי מפקח הפרויקט ורואה החשבון של החברה דו"חות לפיהם הוצאות הפרויקט היו גבוהות מהמצופה ורווחיותו נמוכה לעומת ההערכות הראשוניות בדו"ח 0. בחודש יוני 2013, החליט לוי להקליט שיחה בינו לבין בריק בה דנו השניים בהיבטים שונים של הפרויקט (להלן: ההקלטות) ובמהלך אותו החודש ביטל לוי את הערבות שנתן לבנק המלווה. בחודשים יולי ואוגוסט של אותה השנה אף קיבל לוי מהחברה, באמצעות אלהד, כ- 90,000 ש"ח ובסך הכל אין חולק כי החברה העבירה לידיו במהלך השנים, באמצעות אלהד, סכום של כ- 280,000 ש"ח. ואולם, משלא הגיעו הצדדים להבנות בעניין חלוקת רווחי הפרויקט, הגיש מר לוי ביום 30.1.2014 המרצת פתיחה לבית המשפט קמא בה טען כי בינו לבין החברה התקיימה שותפות בנוגע לפרויקט וכי התנהלותה הרשלנית של החברה בביצוע הפרויקט חיסלה את רווחיותו. בנסיבות אלו, עתר לוי לצו המורה על פירוק השותפות, על מינוי מפרק, על עריכת חשבונות ועל חלוקת הרווחים באופן שווה בין הצדדים. בישיבת קדם משפט שהתקיימה בתובענה הגיעו הצדדים להסכם דיוני לפיו ההליך יועבר לפסים של תביעה רגילה וכי בשלב ראשון תוכרע השאלה האם היו בין הצדדים יחסי שותפות וכי אם יקבע שאכן התקיימו יחסי שותפות ביניהם, ידון בית המשפט בשלב השני ביתר הטענות שהעלה לוי.
פסק דינו של בית המשפט קמא
3. בפסק דינו מיום 3.9.2015 דחה בית המשפט קמא את תביעתו של לוי וקבע כי לא נכרת בינו ובין החברה הסכם שותפות. בית המשפט קמא קבע כי כבעל מניות ונושא משרה בחברת א.לוי השקעות, לא היה לוי רשאי לקיים עם החברה שותפות בפרויקט ומהאופן שבו התנהל עולה כי הוא היה מודע לכך היטב. על כן, כך קבע בית המשפט קמא, אפילו היה לוי מוכיח כוונה של החברה להתקשר עמו בהסכם שותפות, לא היה בכך בכדי להועיל לו. עוד קבע בית המשפט קמא כי גם לגופו של עניין לא הוכח שנכרת בין לוי לחברה הסכם שותפות. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי תביעתו של לוי נסמכת בעיקרה על עדותו ואולם, עדות זו הייתה "מתפתחת" ולא הותירה רושם מהימן, בין היתר, בכל הנוגע לסוגיית היקף מעורבותו של לוי בפרויקט ולשאלה האם השקיע בו מהונו הפרטי. עוד קבע בית המשפט קמא כי מההסכמים שנכרתו בין בבלי ובריק ללוי עולה שלא היה להם כוונה לכונן עמו יחסי שותפות אלא רק להקצות לו מניות בחברה על מנת שיפעל לקידום עסקת הקומבינציה במקרקעין. מסקנה זו, כך נקבע, עולה גם מן העובדה שהסכם הקומבינציה עם אדלר והסכם הליווי עם הבנק נחתמו בשם החברה בלבד ולא בשמו של לוי. כמו כן עולה מסקנה זו מעדותו של לוי עצמו שאישר כי בעבר שיתף פעולה עם בבלי ובריק במסגרת חברה ולא במסגרת שותפות. באשר לטיוטות ההסכמים שהוחלפו בין החברה, אלהד ובני משפחתו של לוי, קבע בית המשפט קמא כי אף הן אינן מלמדות על יחסי שותפות ומכל מקום, אין מדובר בשותפות עם לוי אלא לכל היותר בשותפות עם צדדים שלישיים שאינם חלק מן ההליך דנן. עוד קבע בית המשפט קמא כי לוי לא הוכיח שהשקיע כספים בפרויקט וכי המכתב של בריק הנוגע להעברות כספים מהחברה לאלהד אינו מהווה הודאה בקיומה של שותפות וכי מן המכתב "יש להסיק כי העברת הכספים שבוצעה [מהחברה לאלהד] הייתה כפופה להון העצמי שהושקע בפרויקט ולדעה כי רווחים שווים מגיעים למשקיעי הון עצמי שווה" (פסקה 38 לפסק הדין).