4. טענתו הנוספת של לוי לפיה הפרויקט היה "מיזם משותף" שלו ושל החברה, נדחתה אף היא. בית המשפט קמא קבע כי טענה זו הועלתה על ידי לוי לראשונה במסגרת סיכומיו ועל כן דינה להידחות מטעם זה בלבד. עוד נקבע כי יש לדחות טענה זו גם לגופה שכן על מנת להכיר בקיומו של מיזם משותף יש להוכיח קיומו של הסכם לשיתוף פעולה בקשר ליוזמה עסקית מוגדרת, שיתוף משאבים (הון, ידע או כישורים), שליטה משותפת על ניהול המיזם והסכמה על חלוקת רווחים והפסדים. בית המשפט קמא קבע כי דבר מכל אלו לא הוכח בענייננו, מה עוד שלוי כלל אינו רשאי להיות שותף במיזם עסקי מתחרה לחברת א.לוי השקעות. עוד קבע בית המשפט קמא כי אכן מסתמן כי בתחילת הדרך הצדדים שלבו ידיים במאמץ לקדם את הפרויקט אולם לא הובאו ראיות להוכחת הטענה שחבירה משותפת זו הייתה לצורך מיזם משותף להבדיל מתרומתו של יזם או קבלן במסגרת פעולותיו בחברה.
מכאן הערעור שלפנינו.
טענות הצדדים
5. בערעור טוען לוי כי עד תחילת ההליך המשפטי, החברה לא כפרה בקיומה של שותפות בינו ובינה ונוכח מכלול הראיות שהובאו לא ניתן להגדיר את יחסיו עמה אלא כשותפות. זאת, כך נטען, בפרט משהובאו ראיות ברורות הסותרות את ניסיונותיה של החברה להגדיר את היחסים עמו בדרכים אחרות. לוי מוסיף וטוען כי העובדה שקיבל מניות בחברה אינה מעידה על כך שלא היה שותף שלה בפרויקט ולטענתו המניות ניתנו לו בנאמנות במטרה לקדם את הפרויקט מול אדלר והבנק, ולא בתמורה לפועלו. כמו כן טוען לוי כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי טיוטות ההסכמים בין החברה ובין אלהד אינם מלמדים על כוונה לכונן יחסי שותפות עמו, שכן בריק עצמו אישר שהמגעים עם אלהד היו הלכה למעשה עמו וכי השימוש באלהד ובגורמים שלישיים אחרים נעשה כדי להסתיר את מעורבותו בפרויקט. עוד טוען לוי כי הכוונה לכונן עמו יחסי שותפות עולה בבירור מהשיחה עם בריק שאותה הקליט. כמו כן טוען לוי כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי הוא לא היה רשאי להיות שותף בפרויקט. זאת, כך נטען, מכיוון שמדובר בפרויקט מצומצם שאינו מתאים לחברת א.לוי השקעות. לוי מוסיף טוען בהקשר זה כי לחברת א.לוי השקעות לא נגרם נזק מפעולותיו וכי סביר להניח שאם היה מביא את הפרויקט לידיעתה היא לא הייתה מעוניינת בו. עוד טוען לוי כי גם אם פעל בניגוד לחוק אין לאפשר לחברה להתחמק מהתחייבויותיה כלפיו שכן היא הייתה מודעת לאי החוקיות שבהתנהלותו ונהנתה ממנה ומשכך פסק הדין מביא להתעשרות בלתי צודקת שלה על חשבונו. לוי מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא שגה בקבעו כי הפעם הראשונה שבה העלה טענה בנוגע לקיומו של מיזם משותף הייתה במסגרת סיכומיו, שכן עוד בהמרצת הפתיחה טען שהפרויקט הוא "עסקה משותפת" שלו ושל החברה. ממילא, כך טוען לוי, מיזם משותף הוא מקרה פרטי של שותפות ולפיכך טענתו לפיה היה שותף של החברה כוללת בחובה גם טענה בנוגע לקיומו של מיזם משותף. לבסוף טוען לוי כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא נתן אמון בעדותו לעניין מידת מעורבותו בפרויקט ואופן מימונו ומכל מקום, כך לטענתו, מדובר בשיקולים שאינם מכריעים את הכף בשאלה האם היה שותף בפרויקט.