התנהלות העמותה
96. ב"כ התובעים ביסס את טענתו לחבותם האישית של ישי כהן ויאיר חזן, על התנהלותה הכושלת של העמותה.
נדמה שאין מחלוקת, כי העמותה (כמו עמותות דומות), התנהלה "מן היד לפה". העמותה נדרשה להוצאות לתפעולה השוטף. כל הזמן היו הבטחות כי בקרוב ייכנסו כספים. בינתיים נזקקה העמותה שוב ושוב ושוב לתרומות ולהלוואות, ולדחות תשלומי חובות שונים, לספקים ולנותני הלוואות.
97. האם מעורבות ייתר של חברי ועד העמותה היתה מונעת מצב זה? בספק רב.
ניתן לקבוע, כי למרות הראיות הרבות להתנהלות בעייתית בחוסר המעורבות של חברי וועדה העמותה, לא הובאו ראיות לכך שהתנהלות אחרת היתה מצילה את העמותה.
98. איתמר ציין כי העמותה התנהלה באופן מסודר, לרבות דוחות כספיים, אסיפות שנתיות וכל הדרוש. איתמר נשאל לגבי המכתב של עסיס וברדה לגבי התנהלות הקלוקלת של העמותה. הוא הדגיש כי הוא לא ראה את המכתב עד להגשת התביעה. בזמן אמת, עסיס וברדה, שמילאו תפקיד בעמותה, מעולם לא פנו אליו בטענות כלשהן.
לטענת איתמר, היו לו רק מחלוקות רגילות עם יו"ר העמותה גבריאל ונונו, כפי שישנן לעיתים בין מנכ"ל ליו"ר, אולם לא מעבר לכך (ע' 60 לפרו').
99. קשה לקבל את עדותו של איתמר בנקודה זו.
ניתן היה להתרשם, כי איתמר שלט בעמותה בבחינת "ידו בכול ויד כול בו" (בראשית, טז' יב'). גם אם המכתב של עסיס וברדה מוען לגבריאל ונונו יו"ר העמותה, הדברים דוברו במוסדות העמותה, ובלתי סביר שאיתמר, ששלט בה ביד רמה, לא ידע על כך.
התפטרות עסיס וברדה מועדת הביקורת
100. העדים יצחק עסיס וניסים ברדה נתבעו בתחילה כשאר הנתבעים חברי העמותה, אולם התובעים בחרו למחוק את התביעה כנגדם ולזמנם כעדי תביעה מטעמם.
ההחלטה נבעה ממסמך ההתפטרות של עסיס וברדה מיום 5.6.2011.
במכתב ת/1, אשר מופנה לגבריאל ונונו יו"ר העמותה, כתב ברדה כך:
"לאחר שיחתנו במוצ"ש אמש 4.6.11, הבנתי שיש מזה זמן רב מספר תביעות משפטיות כנגד העמותה, בגלל אי תשלום למספר ספקים, מה שמראה על מאזן לא תקין והוצאות החורגות מהיכולת הכלכלית של העמותה. מצבה נוצר בעיקר בגלל חוסר שיתוף אנשי העמותה בקבלת החלטות חשובות בפעילות הכרוכה בהוצאות כספיות גדולות. לאור האמור לעיל, אני מגיש בזה את התפטרותי המיידית מהעמותה ומוועדת הביקורת".
עסיס הוסיף בכתב יד על גבי המכתב:
"גם אני יצחק עסיס מצטרף למסמך זה ומתפטר מתפקידי עקב הניהול הגרוע. באותו לילה ביקשתי לפטר את איתמר כהן מתפקידו, אך אבא שלו שמעון כהן לא הסכים לפטר".
101. בעדויותיהם של עסיס וברדה, עלה כי היתה להם (בעיקר לברדה), ביקורת על כך שהעמותה מוציאה יותר ממה שהיא מכניסה.
עסיס העיד כי התפטר: "כי דברים לא היו תקינים" (ע' 87 ש' 5 לפרו'), וכאשר ראה שספקים לא מקבלים את הכסף שלהם (ע' 87 ש' 11 לפרו'). הוא הסביר, שהכול היה בידיים של איתמר, ואחרים לא היו כלל מעורבים (ע' 87 ש' 15-25 לפרו' ; ע' 91 ש' 5-6 לפרו').
פרט לגבריאל ונונו, עסיס אפילו לא ידע מי היו חברי ועד העמותה (ע' 88 לפרו').
גם עסיס העיד כי ראה את הדוחות הכספיים של העמותה החתומים ע"י רו"ח ולא יכול היה להוסיף מעבר לכך (ע' 90 ש' 10-11 לפרו').
102. העד בן ציון ברדה עשה רושם של צדיק אמיתי. הוא דיבר מן הלב ולא ניסה להסתיר דבר. הוא ציין עד כמה נדהם לגלות שהוגשו תביעות נגד העמותה, וכי היא איננה יכולה לעמוד בתשלום חובותיה, והדבר מגיע כדי "חילול השם".
נסיבות אלה הביאוהו לכתוב את מכתב ההתפטרות מוועדת הביקורת.
מעדותו של ברדה עלה, כי הוא התנדב לתפקיד, כדי לסייע בפעילות תורנית חשובה, אולם כאשר התברר לו כי ההוצאות עולות על ההכנסות, חש כי מדובר בפגיעה בשם שמיים, וביקש להחליף את מנהל העמותה שהביא אותה למצב עגום זה, או לקחת מישהו שמבין יותר בענייני כספים (ע' 93-94 לפרו').
103. גם ברדה הזכיר רק את שמו של יו"ר העמותה גבריאל ונונו, כמי שהיה בטוח בדרכו והתעלם מהאזהרות (ע' 94 ש' 15 לפרו'). ברדה תיאר כי ישי כהן היה מורה שלו בעמותה, וחזן מתעסק רק בדברים הרוחניים ולא בעניינים הכספיים בהם עסק היו"ר ונונו (ע' 98 לפרו'). ברדה נשאל במפורש על ישי כהן, הנתבע 4, והשיב כי הוא היה "פחות דומיננטי", ומי שנתן את הטון וקבל החלטות היה גבריאל ונונו (ע' 95 ש' 24 לפרו').
104. ברדה ציין עוד שהיו תורמים גדולים לעמותה, בהם בעיקר משפחת חורי, וכי נדהם לראות בתביעה את סכומי העתק שהתובעים טוענים שנתנו לעמותה (ע' 98 ש' 18-20 לפרו').
105. נמצא אפוא, כי ברדה ועסיס התפטרו, בעיקר בגלל תחושתם כי העמותה מוציאה יותר כספים מאשר נכנסים לחשבונה.
אין מחלוקת כי מצבה של העמותה היה קשה.
מנגד, עסיס וברדה מחזקים את התחושה, כי לנתבעים 4 ו- 5 לא היתה יד במצבה הקשה של העמותה, אשר נוהלה ע"י ונונו כיו"ר ואיתמר כמנכ"ל. ניתן לקבל ולאמץ בשתי ידיים, את עדותו של ברדה, כי בעניינים הכספיים עסקו רק איתמר המנכ"ל וונונו היו"ר. ישי כהן ויאיר חזן עסקו בעניינים תורניים של שיעורי תורה ופעילות רוחנית.
קשה לראות כיצד ניתן לדרוש מחבר ועד, שהתנדב לתפקיד כדי לקדם עניינים שברוח, להשיב חוב נטען של העמותה, עליו לא ידע, ולא יכול היה לדעת.