עדות גבריאל ונונו
112. ונונו היה במועדים הרלוונטיים יו"ר העמותה. ההליכים כנגדו עוכבו לאחר שהוצא כנגדו צו כינוס, והתובעים זימנוהו כעד תביעה מטעמם. ונונו לקח על עצמו את תפקיד יו"ר העמותה, לאחר ששמעון כהן, אביו של איתמר פרש מהתפקיד ועבר לפוליטיקה.
113. ניתן היה להתרשם, כי העד וענונו הוא איש פשוט מאד, נטול כל תחכום או הסתרה, שלא הבין מה נתבקש ממנו, וניסה לומר אמת. הוצגו לונונו דוחות ומאזנים, והוא התקשה להסביר מה כתוב בהם. גם כאשר הוצגו לונונו מסמכים, שבחלקם לא זיהה את חתימתו, והסביר כי התיר לאחרים לחתום בשמו, ניתן היה להתרשם כי מדובר בנסיון לדייק, ולא בהתחמקות. על רקע אופיו זה של יו"ר העמותה ונונו, ברור כיצד שלט איתמר בעמותה ללא עוררין.
114. באשר להלוואה הראשונה, ונונו אישר כי מספר אנשים לקחו הלוואות פרטיות עבור העמותה, כאשר העמותה היתה מחזירה להם מדי חודש בחודשו את ההחזרים, עד שחדלה להחזיר את ההלוואות עקב בעיות כלכליות. לדבריו ישנם עוד רבים שנתנו סכומי כסף לעמותה ומחכים עד היום (ע' 106-107 לפרו').
115. ב"כ התובעים בסיכומיו (ס' 20 לסיכומים), טען כי מעדותו של ונונו עולה במפורש כי מדובר בהלוואה ולא בתרומה. ואולם, קריאה של מכלול העדות מלמד, כי ונונו העיד שבהתחלה מדובר היה בהלוואה (דבר שאין לגביו מחלוקת), והעמותה בתחילה אפילו החזירה את ההלוואה, אולם בהמשך נקלעה העמותה לקשיים. ונונו לא יכול היה להבהיר איזה מהסכומים שניתנו ע"י התובעים הוא בגדר הלוואה ואיזה בגדר תרומה, והוא השיב שאיתמר טיפל בזה באופן אישי.
116. לדברי ונונו, בהחלט ייתכן שהתובע תרם סכומים של מאות אלפי ₪, ועובדה שעשו לו כבוד גדול כשקראו חדר גדול בעמותה על שמו (ע' 108 ש' 1-4 לפרו'). בהמשך ציין ונונו, כי העיתוי של קריאת החדר על שמו, נעשה בזמן שנתברר כי העמותה איננה יכולה להחזיר את הסכום (ע' 108 ש' 9-10 לפרו'). ונונו הסביר זאת כך: "אם הוא תרם, זה לא ישירות, כמו שאמרנו זה ויתור על החזר הלוואה" (ע' 109 ש' 7 לפרו').
מדברים אלה של ונונו, ניתן להבין שגם אם חלק מהכספים ניתנו כהלוואה, כאשר נאמר שאולי אפשר שיוחזרו בעתיד - הרי שבשלב מסויים, כאשר העמותה לא יכולה היתה להשיבם, הוסכם לקרוא חדר על שמו של התובע, "תמורת" ויתור על החזרי ההלוואה.
117. אין כל חיזוק לגרסה זו של ונונו, הניצבת בתווך בין גרסת התובע כי מדובר בהלוואה, לגרסת איתמר כי מדובר בתרומה (למעט שתי הלוואות מתוך הנתינות).
עם זאת, כפי שהבהרתי לעיל, האבחנה בין הלוואה לתרומה לא היתה כה חדה אצל התובע עצמו, שמעל לכול רצה לסייע לעמותה העוסקת בפעילות חשובה. בהחלט סביר שבמועד הנתינות, נאמר לתובע שככל הניתן הכספים יוחזרו עם התייצבות מצבה הכלכלי של העמותה, או הבטחות עמומות בניסוח דומה. כאשר מצבה של העמותה רק הורע, והיה ברור כי לא ניתן להשיב את הכספים, קראה העמותה אולם על שם התובעים, ובכך ראתה עצמה משוחררת מהשבתם, שממילא לא הוסדרה מראש בכתב, ולא היתה ברורה וחד משמעית.
118. ונונו ציין בהגינותו, כי למרות שפורמאלית הוא היה יו"ר העמותה, בפועל שמעון כהן, אביו של איתמר, היה הקובע "ועל פיו ישק דבר" (ע' 107 ש' 25-26 לפרו'). דברים אלה אמינים בעיני בית המשפט יותר מהתנערותו של שמעון כהן, אבי איתמר, מכל ידיעה שהיא על הקורה בעמותה. עם זאת, אין הדבר מעלה או מוריד באשר לחבותם של ישי כהן או חזן.
119. ונונו גם הסביר, שכאשר העמותה נקלעה לקשיים, עסיס וברדה פנו אליו, והוא הפנה אותם לאיתמר (ע' 109 ש' 13-15 לפרו'), מן הסתם גם הוא הבין שרק איתמר מבין בעניינים הכלכליים הסבוכים. עדות זו מפריכה את טענת איתמר כי לא ידע על טענותיהם של עסיס וברדה עד למשפט.
120. ונונו הסביר את התנהלותו, בכך שאיתמר תמיד הרגיע: "אופטימיות תמיד היתה קיימת. כל הזמן הייתי שומע מאיתמר שאו-טו-טו משרד החינוך ישחרר כספים על העבר, והיו נדבנים גדולים... ואיתמר היה בקשר איתם..." (ע' 111 ש' 21-23 לפרו'). ואכן, כשהתקבלו הפרשים ממשרד החינוך, דבר ראשון הוחזרו החובות (ע' 113 ש' 16 לפרו').
הסבר זה של ונונו, מעיד על אופן התנהלותה של העמותה לאורך שנים, כאשר הוצאותיה עלו על הכנסותיה, ומדי פעם הגיעו תקציבים או תרומות שאיזנו את התקציב. אין מדובר בהתדרדרות ברורה וישרה ובמצב בו ניתן היה לדעת בעת שהכספים ניתנו, שהם לא יוחזרו.
121. ב"כ התובעים הציג בפני ונונו את המסמך ת/4, הצהרה לפיה אין קרבה משפחתית בין איתמר כהן לישי כהן. ניכר היה שונונו נדהם מהמסמך והוא אמר שצריך שמישהו יסביר את זה (ע' 110 ש' 6-11 לפרו'). ברור שגם כאן היתה ידו של איתמר בעניין, כאשר ונונו חתם על המסמך כי סמך עליו, או שמישהו אחר חתם בשמו. לדבריו, ישי כהן, היה עוד פחות מעורב אפילו ממנו (ע' 111 ש' 17 לפרו').
במאמר מוסגר, חרף האמור בסיכומי התובעים, ככלל, אין פגם במתן רשות של בעל זכות חתימה, לאדם אחר לחתום בשמו. עצם ההיתר לחתום בשם, כשלעצמו, איננו מלמד על "הפקרות". השאלה היא הנסיבות בהן ניתן ההיתר האמור.
122. בסיום עדותו, ונונו הסביר כי מי שהחליט הכול היה איתמר, והוא, למרות היותו יו"ר, לא יכול היה להתערב. ונונו הדגיש, שהנתבעים ישי כהן ויאיר חזן לא היו בכלל מעורבים בעניינים הכספיים (ע' 115 ש' 1-12 לפרו').