אחריותם של הנתבעים 4 ו- 5
123. מן האמור לעיל עולה, כי אכן היו ליקויים כבדי משקל בהתנהלות העמותה. ניתן לקבוע כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה, בשני עניינים מרכזיים:
ראשית, העמותה נוהלה למעשה ע"י איתמר, כאשר היו"ר ונונו וחברי הועד, סמכו עליו ולא התערבו בענייניה הכספיים של העמותה.
שנית, הוצאותיה של העמותה עלו על הכנסותיה. זו היתה העילה המרכזית להתפטרות ועדת הביקורת עסיס וברדה.
124. ואולם, לא מצאתי כיצד ליקויים אלה בהתנהלות העמותה, מטילים חובה אישית על ישי כהן ויאיר חזן, להשיב כספים שהעמותה קיבלה או לוותה, שכן, כאמור לעיל, גם אם איתמר הבטיח במשתמע לתובע שייתכן והכספים יוחזרו, שוכנעתי כי הוא לא רשם את הדבר בספרי העמותה, ולא דיווח לאיש, כך שגם אם היו הנתבעים 4 ו-5 מתנהלים אחרת, הנזק לתובע לא היה נמנע.
125. עדות התובע באשר לנתבעים 4 ו- 5 - באשר לאחריותם של הנתבעים 4 ו – 5 ישי וחזן, התובע אישר כי לא היה לו שום דבר אישי נגדם. רק אחרי שראה שהם היו חברי ועד העמותה, החליט לתבוע גם אותם. התובע אישר עוד, כי בזמן אמת, לא ידע בכלל שהם חברי ועד העמותה, ולכן מעולם לא פנה אליהם שידאגו להחזרת הכספים שהעמותה חייבת לו.
126. עדות איתמר באשר לנתבעים 4 ו- 5 - באשר למעורבותם של ישי כהן ושל חזן, איתמר הסביר שישי כהן היה אחד מארבעה מורשי חתימה, כאשר חתימה של שניים מתוך הארבעה היתה מחייבת. איתמר הדגיש שלא שיתף את ישי כהן, בפרטי התרומות שניתנו על ידי התובע, ובמאמצים הכבירים שעשה, על מנת להחזיק את העמותה בתקופות קשות, בין השאר על ידי נסיונות לגיוס תרומות כגון זו.
127. איתמר הכחיש את הטענה, שעלתה בעקיפין מעדות ששון אבי התובע, כאילו לישי כהן לא היתה נגישות למחשבים של העמותה, שכן לדבריו, כל בעל תפקיד בעמותה שרצה גישה למחשבים רשאי היה לעשות כן.
כזכור, אבי התובע ששון העיד, כי פנה לישי כהן (לא בזמן אמת של מתן הכספים, אלא בחלוף שנים), וישי כהן אמר לו שאינו יכול לברר דברים בעמותה, שכן איתמר מתנהג כ"דיקטטור" ולא נותן להתקרב למחשבים.
יש להניח שאין מדובר באיסור מוחלט או כתוב, ובכך צודק איתמר. עם זאת, ניתן היה להתרשם ולהבין, את התחושה כי איתמר שלט ביד רמה בכספי העמותה, וחברי ועד אחרים לא יכולים היו לעקוב באופן יומיומי אחר הקורה בחשבונות העמותה. במובן זה, ניתן לקבל את עדותו של ששון, שישי כהן אמר לו שאיננו יכול לגשת למחשבי העמותה ולברר אם ההלוואות רשומות שם.
128. ואולם, מה שחשוב להדגיש, שאפילו אם ישי כהן היה דורש בתוקף כחבר ועד להתבונן במחשבי העמותה או בספריה – הוא לא היה מוצא שם ולו רמז להלוואה שיש להחזיר. בנסיבות אלה, אין קשר סיבתי בין התנהלותו של ישי כהן כלפי איתמר, לנוכח החשש של ישי כהן לפגוע בסמכותו של איתמר, לבין הנזקים שנגרמו לתובע.
129. באשר לנתבע 5 חזן - איתמר הסביר, כי לעומת ישי כהן, חזן היה מעורב בענייני קהילה בלבד, כגון מכירת מצוות בשבת או השתתפות בשיעורי תורה, אבל לא בשום דבר כספי הקשור בעמותה. בעניין זה ניתן לקבל את עדות איתמר.
נמצא אפוא, כי אם ישי כהן כמעט שלא היה מעורב בענייניה הכספיים של העמותה, אולם היה מקורב לניהול, בעל זכות חתימה וסמך ב"עיניים עצומות" על איתמר המנכ"ל, הרי שיאיר חזן בכלל היה מנותק מעניינים אלה, ועסק בענייני תורה.
130. ממכלול הראיות עלה, שישי כהן, ועוד יותר מכך יאיר חזן, ראו עצמם מעורבים בעיקר בענייני תורה. גם אם פורמאלית הם נשאו בתפקיד זה או אחר בעמותה, היה ברור לכול, כי אין הם ממונים על ענייניה הכספיים של העמותה.
בהחלט סביר ואף מתבקש, כי כאשר ישנם לעמותה כמה חברי ועד, יסמכו חלק מהחברים על עמיתיהם לוועד, ואין לדרוש כי כולם יהיו מעורבים באותה מידה בכל עניין כספי של העמותה.