עדות הנתבע 4 כללי
131. הנתבע 4 ישי כהן, שימש חבר ועד העמותה. בעדותו ניתן היה להבחין, כי ישי סמך לחלוטין על איתמר, מנכ"ל העמותה, ועל ונונו, יו"ר העמותה (ע' 125 לפרו').
כאמור לעיל, נראה כי יש ממש גם בטענה כי ישי כהן ממש חשש מאיתמר, אשר ניהל את העמותה ביד רמה, ולא נתן לאיש להתערב בענייניה הכספיים. האם די בכך כדי להביא לחיוב אישי שלו להשיב הלוואות שנטלה העמותה (אם נטלה)? ברור שלא.
132. ישי כהן העיד כי לא ידע על הלוואות שנתנו התובעים, מעבר ל- 60,000 ₪ שניתנו כתרומה לפני זמן רב ואינם בגדרה של תביעה זו (ע' 121 לפרו').
הוא הוסיף והדגיש, כי אם היה יודע שהתובע מלווה כספים לעמותה, וזה היה מתייעץ איתו, היה מציע לתובע לדרוש מסמך לגבי ההלוואה, כמו שהוא עצמו עשה כאשר הלווה כספים לעמותה. ישי כהן אישר כי ידע שהעמותה מצויה בקשיים כלכליים, כאשר אם היה אמור להגיע כסף מגורמים שלטוניים, ניתן היה להשיב את ההלוואה (ע' 123 ש' 1-7 לפרו').
133. מכוח היותו מורשה חתימה, חתם ישי כהן על שיקים כשנתבקש, אולם לדבריו עשה כן רק למטרות העמותה ביושר ובתום לב (ע' 126 ש' 5-6 לפרו').
יודגש כי למרות הפסול שבחתימה על שיקים "ריקים" ללא בקרה – הרי שהתובעים לא הצביעו אפילו על עניין אחד, בו ישי כהן חתם על שיק שלא יועד למטרות העמותה.
134. ישי כהן נשאל, מדוע לא דאג כחבר הועד, לפיטורי איתמר מעבודתו כמנכ"ל העמותה, עקב הבעיות הכלכליות. הוא השיב שאיתמר ניהל את העמותה כמיטב יכולתו (ע' 124 ש' 14-15 לפרו').
ישי כהן ראה את תפקידו בעיקר למשוך תלמידים למקום, ורק אם נתבקש לחתום על מסמך זה או אחר, עשה כן (ע' 124 ש' 20-22 לפרו').
בהמשך החקירה, הסביר ישי כהן, שגם אם דוחות כספיים של העמותה הגיעו לידיו, הוא איננו בקיא בעניינים פיננסיים, וסמך על רואה החשבון ועל המנכ"ל ויו"ר העמותה (ע' 134-135 לפרו').
135. ישי נשאל רבות על חתימותיו על מסמכים.
לדבריו: "יכול להיות שנתתי הרשאה לחתום בשמי" (ע' 128 ש' 21 לפרו'), "כי אני לא תמיד זמין במקום" (ע' 129 ש' 8 לפרו'). גם אם מדובר בהתנהלות פגומה, בהעדר קשר סיבתי בין החתימה על מסמך כלשהוא לנזק שנגרם לתובע - אין בכך דבר המקים נטל לחייב אישית את ישי כהן בהשבת כספים שעמותה חייבת.
136. כאשר באים בטרוניה לניהול העמותה ששקעה בחובות, חיוני להבין את אופן התנהלות העמותה, ואת החלופות שעמדו בפניה.
ישי הסביר היטב את התנהלות העמותה חרף הקשיים הכלכליים. לדבריו, אולי צריך היה לסגור את תלמוד התורה כמה שנים קודם לכן, והדבר היה מצמצם את הנזקים הכלכליים, ואולם, הרב מזוז הורה שלא לסגור את תלמוד התורה. לדבריו, היו אשליות ש"או-טו-טו" יגיעו כספים, ואם הכספים היו מגיעים, כל נושה היה מקבל את כספו (ע' 132 לפרו').
137. ניתן לקבל תיאור זה כתיאור ממצה של התנהלות העמותה.
אין מחלוקת כי העמותה עסקה בפעילות חשובה לשם שמים. אין מחלוקת כי העמותה נקלעה לקשיים, כאשר הוצאותיה עלו על הכנסותיה. לא נטען ולא הוכח כי כספי העמותה פוזרו למטרות בלתי ראויות. כל העת היתה תקווה שיגיעו תקציבים שיכסו את הגרעון, כפי שקרה לא אחת, ובינתיים, שרדה העמותה באמצעות תרומות והלוואות.
השאלה אם במצב כלכלי כזה ראוי היה לסגור את העמותה, ולהפסיק את הפעילות התורנית הנערכת בה, היא שאלה מורכבת וקשה. אם בשלב מסוים הגיעו ראשי העמותה להבנה שאין סיכוי כי תוכל להחזיר את חובותיה, ודאי שאינם יכולים להמשיך ולנהלה. ואולם, אם הם סברו שיתקבלו כספים, כפי שקרה בעבר, שיאפשרו המשך הפעילות - כי אז אין לבוא בטרוניה אליהם, שבחרו בחלופה שיש בה כדי להמשיך בפעילות החשובה שביצעה העמותה.
138. בענייננו, לא הוכח כי היה על הנתבעים 4 ו- 5 בשלב מסוים להבין כי העמותה לא תוכל לפרוע את חובותיה ולהמליץ על סגירתה. יודגש כי מעדות ישי כהן עלה שהרב מזוז, שהכול מכבדים אותו ושומעים לדבריו, המליץ שלא לסגור את העמותה למרות הקושי הכלכלי. ואולם, גם אם ייטען כך, הרי שאין קשר סיבתי בין התנהלות זו של חברי הוועד לנזק שנגרם לתובעים.