החתימה על המסמך ת/4
139. ת/4 הוא מסמך שנשלח לרשם העמותות, לדרישת הרשם, בו חתמו גבריאל ונונו וישי כהן, כאילו אין קרבה משפחתי בין ישי כהן לאיתמר כהן המנכ"ל.
140. אין מחלוקת כי ישי כהן הוא דודו של איתמר.
ישי כהן נשאל לגבי המסמך ת/4 מיום 25.12.12, והסביר שנאמר לו שדוד ואחיין אינם נחשבים כקרבה משפחתית פסולה לפי חוק העמותות.
141. גבריאל ונונו נדהם בחקירתו מהמסמך ואמר שצריך שמישהו יסביר את זה (ע' 110 ש' 6-11 לפרו').
142. אכן, בלשון העם דוד ואחיין הם קרובי משפחה, וחתימתם של ונונו וישי כהן על המסמך באמת מתמיהה. עם זאת, התוספות השניה והשלישית לחוק העמותות, התש"ם-1980, מגדירה "קרוב" - אח, הורה, הורי הורים, צאצא, צאצא של בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה, היינו דוד ואחיין אינם נחשבים לקרובים אסורים לפי החוק.
בהחלט ייתכן אפוא, ואפילו סביר למדי, שיועץ משפטי כלשהוא הבהיר לישי כהן ולגבריאל ונונו, כי לפי הדין אין בעיה משפטית בקרבה האמורה ואין הכרח משפטי להצהיר לגביה.
הפגישה עם שגיא מלול
143. לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק, ביקש ב"כ התובעים לזמן את העד שגיא מלול כעד הזמה. בית המשפט הדגיש, בהחלטה מיום 19.7.2017, כי ניתן היה לזמן את העד מלול עוד במסגרת פרשת התביעה. למרות זאת, לפנים משורת הדין, כיוון שעניין הישיבה בה נכח מלול עלה בחקירתו של הנתבע 4, ניתן בדוחק לאשר עדותו כעדות הזמה.
144. העד מלול העיד בדיון ביום 12.11.2017. מלול ציין כי הגיש תביעה מקבילה נגד העמותה וחבריה, בגין הלוואות שאיתמר נטל ממנו לטובת העמותה, לפעילות קודש של הוראה, אברכים וכד'. כמו לגבי התובעים, גם לגביו, תחילה היה פרעון שוטף של ההלוואות, אולם לאחר מכן נקלעה העמותה לקשיים וחדלה להשיב את החזרי ההלוואה (ע' 163-164 ; ע' 167 ש' 16-21 לפרוט').
145. בשלב מסוים, נערכה פגישה בביתו של שמעון כהן, אביו של איתמר, בה נכח גם ישי כהן הנתבע 4, אחיו של שמעון. נושא הפגישה היה לנסות לשכנע את הוריו של איתמר, ללחוץ על איתמר להשיב למלול את הכספים (ע' 164 ש' 17-26 לפרוט').
146. בתצהירו של מלול, שהוגש לאחר הדיון לנוכח החלטת בית המשפט, תוארה הסיטואציה הבאה:
מלול הגיע לביתו של שמעון כהן, אבי איתמר, והציג לו את שטרי החוב ואת השיקים עליהם חתום גם ישי כהן אחיו (ס' 67 (ה) לתצהיר).
שמעון כהן, אבי איתמר, התקשר לישי כהן אחיו והזמין אותו לביתו מיד.
ישי כהן הגיע וזיהה את חתימתו.
שמעון כהן צעק על ישי כהן: "כמה פעמים אמרתי לך לא לחתום לו על שיקים?! תראה איזה סכומים הוא מפזר".
ישי כהן השיב: "הוא מביא לי שיקים ריקים לחתימה, וכשאני שואל בשביל מה השיקים, הוא אומר לי לספקים, ציוד, מחברות, כסאות. אז חתמתי בלי לבדוק מה ואיך. אל תבוא אלי בטענות זה הבן שלך לא שלי...". (ס' 67 (ו) לתצהיר).
147. באשר לדברים שנאמרו באותה פגישה, בעדות בבית המשפט, מלול לא זכר בדיוק מה נאמר, וציין שעורך הדין ערך את תצהירו, אולם אישר בקווים כללים את האמור בתצהיר (ע' 166 ש' 17-23 לפרוט'). מלול לא זכר בדיוק, אם שמעון כהן אמר לאחיו ישי כי התריע בפניו בעבר שלא לחתום על שיקים לאיתמר, אבל זכר את הדברים באופן כללי בלבד (ע' 167 ש' 7-8 לפרוט').
148. ישי כהן נשאל לגבי הפגישה עם שגיא מלול, ולדבריו, הוא הוזמן לפגישה והגיע בעיקר כדי לסייע לפשר בין הצדדים. ישי הכחיש כי באותה פגישה הזהיר אותו שמעון כהן, אביו של איתמר, להפסיק לחתום לאיתמר על שיקים (ע' 126-127 לפרו').
149. יודגש כי שמעון כהן בחקירתו הארוכה, לא נשאל כלל, על הטענה שבפגישה בנסיון להגיע להסכמות, הוא כעס על ישי כהן, שחתם על שיקים לבקשת איתמר. הימנעות מחקירה נגדית בסוגיה רלוונטית מלמדת לרעת הצד שנמנע מלשאול אותה.
150. למרות זאת, ניתן לקבל את רוח הדברים, כי באותה פגישה בין העד מלול לשמעון כהן, העיר שמעון כהן לישי כהן אחיו, על כך שחתם על שיקים לבקשתו של איתמר, והעמותה נקלעה לחובות. סביר שכאשר באים נושים לראש העמותה בעבר, ואביו של מנכ"ל העמותה הנוכחי, הוא יכעס כי החובות לא שולמו.
151. עם זאת, דווקא לפי אותו תצהיר, השיב ישי כהן לשמעון אחיו, כי שאל את איתמר לגבי ההוצאות, ואיתמר השיב כי הכול מיועד לצרכי העמותה: לספקים, לציוד, למחברות, כסאות וכד'. היינו החתימה על השיקים להוצאות העמותה, לפי תצהיר מלול עצמו, נעשתה לאחר בירור כי הכספים מיועדים להוצאות נדרשות לשם קיום העמותה.
152. התובעים בסיכומים, טענו כי העובדה ששמעון, אביו של איתמר, הזהיר את ישי כהן שלא לחתום על שיקים לבקשת איתמר, מלמדת על אחריותו של ישי כהן, אשר למרות אזהרה זו, היה נוהג לחתום באופן "עיוור" על שיקים לבקשת איתמר.
אכן, חתימה באופן "עיוור" ע"י בעל תפקיד שהוסמך לשמש כמורשה חתימה, היא מעשה רשלני שלא ניתן להקל בו ראש. עם זאת, לא מצאתי בדבר עילה לחיוב אישי של ישי כהן לשאת בהשבת כספים במאות אלפי שקלים.
ראשית, אין כל חיזוק לטענה זו. שמעון כהן לא נשאל על כך כלל. מלול עצמו, ציין זאת בתצהיר שנערך ע"י עורך דינו, אולם בעדותו בבית המשפט, לא זכר את נוסח הדברים, למרות שבניגוד לעדים אחרים, אין לו כל אינטרס לגונן על ישי כהן, נהפוך הוא.
שנית, לא הובהר מתי היתה הפגישה עם מלול, בה נאמרו לכאורה הדברים ע"י שמעון כהן. על פניו נראה, כי מדובר בפגישה מאוחרת, לאחר שהעמותה כבר לא יכולה היתה להחזיר את חובותיה, כך שאזהרה בשלב זה איננה מסייעת. למרות הניסוח (שכאמור, מלול לא זכר), אין אף עדות לגבי אזהרות קודמות.
שלישית, לא נטען ולא הוכח, שפיזור כספים בשיקים, הוא שהוביל למצב הכספי של העמותה. ישי כהן העיד שאיתמר הסביר לו לאן הולך הכסף. התובעים לא הצביעו אפילו על הוצאה אחת לא ראויה, והתובע עצמו ציין בעדותו כאמור לעיל (ע' 49 לפרו'), כי לא ידוע לו על אף הוצאה שנעשתה שלא לצרכים החיוניים של העמותה ולמטרותיה התורניות החשובות.