171. סיכום בעניין חבות חברי הוועד
מעדותו של התובע עצמו, עלה בבירור כי אין בליבו על הנתבעים 4 ו- 5. הוא העיד באופן ברור: "אין לי שום דבר נגדם" (ע' 41 ש' 20 לפרוט'). ובהמשך עדותו: "לא ישי ולא חזן. אני מדבר רק על איתמר. היה לי קשר רק עם איתמר. הם חברי אגודה ולא מעניין (צ"ל מעניינים) אותי בכלל" (ע' 42 ש' 14-15 לפרוט').
נראה כי יש ממש בטענת ב"כ הנתבעים, כי מאן דהוא שכנע את התובע, שהוא כאמור תמים ופשוט, לתבוע שלא לצורך את הנתבעים 4 ו- 5, למרות תחושתו הפנימית כי אין להם יד בנזק שנגרם לו.
172. התובעים טענו בסיכומים, לחוסר תום לב של הנתבעים 4 ו- 5, המחייב להטיל עליהם אחריות. יש הבדל ניכר בין העדר תום לב לרשלנות. העדר תום לב, משמעו מעשה מכוון שנעשה שלא בלב טהור ומכוונות טובות. זאת לא נטען ולא הוכח לגבי הנתבעים.
רשלנות מבוססת על ההנחה, שאף אם המזיק הקונקרטי לא התכוון לגרום את הנזק, הרי שאדם סביר במצבו היה נזהר יותר. למען הסר ספק יודגש, כי לאחר שמיעת עדויותיהם של ישי כהן ויאיר חזן, שוכנע בית המשפט (בניגוד לעדים אחרים כאיתמר), בתמימותם ובתום ליבם של הנתבעים 4 ו- 5.
173. שני הצדדים התייחסו בסיכומים לסוגיית הקבלות שהוציאה או לא הוציאה העמותה לכל מתן כסף, כאשר כל צד מטיל את האחריות להצגת קבלות, אם ניתנו לתובע, על הצד השני. קבלה מעידה אך ורק על מתן הכסף. היא איננה מעידה על אופיו של המתת, כתרומה או כהלוואה.
כפי שראינו לעיל, למרות ההכחשה הכללית, בסופו של דבר אישר איתמר את כל הנתינות. המחלוקת היא רק לגבי טיב הנתינות הללו. בנסיבות אלה, הגשת קבלות לא תעלה ולא תוריד. מכל מקום, אם הקבלות (או העדרן) היה עניין חיוני לתובעים, שעליהם הנטל, רשאים היו לבקש צווים להצגתן מהמפרק, כפי שביקשו (וקיבלו) צווים לגבי מהבנק.
174. התובעים טענו כי הנתבעים 4 ו- 5 ידעו, או יכלו לדעת על ההלוואות, מכמה ראיות (ס' 54 לסיכומים): ראשית, הסכומים הופקדו בחשבון העמותה ; שנית, ברישומי העמותה קיים דיווח יחיד על תרומה בסך 234,245 ₪ ; שלישית, העמותה חייבת לנהל פנקס חשבונות מסודר.
כמפורט לעיל, בהעדר כל מסמך, וכאשר גם אצל התובעים ההבדל בין תרומה להלוואה לא חודד באופן חד וברור – מסתמא שאיתמר דיווח על מירב הסכומים כתרומות. עצם ההפקדה של הסכומים, איננו מעיד כי הנתבעים 4 ו- 5 יכולים היו לדעת כי מדובר בהלוואה שיש להשיבה, נהפוך הוא. דווקא בספרי העמותה נרשם סכום גדול כתרומה.
175. ב"כ התובעים בסיכומיו, הפנה לסעיף 54 לפקודת הראיות, ולזהירות שיש לנקוט כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, כאשר נטען שהנתבעים לא הביאו כל עדות תומכת לגרסתם. אין יסוד לטענה זו. נהפוך הוא, בסוגיה שבלב המחלוקת, אם מדובר בהלוואה או בתרומה, עומדת דווקא עדותו של התובע כבעל דין לבדה.
בסוגיות העובדתיות לגבי ידיעתם של הנתבעים 4 ו- 5, נתמכת עדותם של הנתבעים על ידי שלל עדויות אחרות, כך שאין מדובר בעדות יחידה של בעל דין.
176. התובעים טענו, כי לנוכח ההכרות עם התובע, תרומה כה גדולה היתה אמורה להדליק אצל ישי כהן לפחות "נורה אדומה". לא ברור מדוע:
א. מדובר באדם שנותן שוב ושוב כספים בעשרות ומאות אלפי שקלים לעמותה, כך דווקא אם הנתבעים 4 ו-5 היו מעורבים יותר (כפי שנדרש מהם), סביר שלנוכח הנתינות החוזרות ונשנות, היו מסיקים כי מצבו איתן ;
ב. איתמר, שהיה בסוד העניינים עם התובע, התייחס למירב הנתינות כתרומות ;
ג. מדובר באדם שהוא עצמו העיד על עצמו כי בהעדר ילדים, הוא אוהב את העמותה, מאמין במטרותיה ורוצה בכל ליבו לסייע לה ;
ד. מדובר בתורם שבעבר כבר נתן כספים, שנראו כתרומה, שכן חדר בעמותה נקרא על שמו. כך אין נוהגים בנותן הלוואה, אלא בתורם ;
ה. מדובר באדם שבספרי העמותה נרשמה בשנת 2011 תרומה של מאות אלפי שקלים על שמו ;
ו. מסיבות אלה ואחרות, דווקא אם היו הנתבעים 4 ו-5 מתעניינים יותר בנעשה בענייניה הכספיים של העמותה, ודאי שהיו מסיקים כי מדובר בתרומות.
177. עיקר טיעון התובעים, מתבסס על קשר בין התנהלות העמותה לנזק שנגרם לתובעים: "הבלאגן ששרר בספרי העמותה, היה מצע לרמאויות של התובעים ודומיהם. אילו הנתבעים 4-5 היו מקפידים על ניהול ספרים תקין ועל ביצוע תפקידם, הרי שאין שום ספק כי התובעים לא היו מגיעים למצב הזה" (ס' 28 לסיכומים).
ב"כ התובעים לא פירש, כיצד התנהלות מסודרת יותר היתה מונעת את הדבר, שכן אין מחלוקת כי ההסכמות על נתינות הכסף נעשו אך ורק בין התובע ואיתמר. אין מחלוקת שהתובע נתן סכומי עתק ללא כל מסמך. הוכח כי לגבי התובע עצמו האבחנה בין תרומה להלוואה לא היתה ברורה. הוכח כי נקראו חדרים ואולמות על שמו של התובע, כפי שעושים לתורם. איתמר התנהל לגבי המתת, לפחות לגבי חלק מהנתינות כאילו מדובר בתרומות שאין להשיבן. בנסיבות אלה, גם התנהלות מסודרת יותר לא היתה מונעת את הנזק...
178. לחלופין, טענו התובעים, כי מעורבות הנתבעים 4-5 בענייניה הכספיים של העמותה, היתה מונעת את הגרעונות שמנעו מהעמותה להשיב את ההלוואות לתובעים. בעניין זה, יודגש כי לא הובאה אף ראיה שהיא.
לצערנו, עמותות רבות מאוד העוסקות בפעילות תורנית נקלעות לקשיים. שוב, לא הוכח קשר סיבתי בין ההתנהלות הכושלת של העמותה למצבה הכלכלי. לשם כך צריך היה להביא רואה חשבון שיעבור על כל ספרי העמותה, ויבהיר מה הסיבה לכך שהוצאותיה עלו על הכנסותיה.
179. מכל מקום, אם רו"ח היה בודק את מצב העמותה - דווקא העובדה שהנתינות הכספיות נרשמו כתרומה ולא כהלוואה – אמורה היתה לשפר משמעותית את מצבה הכלכלי של העמותה, כאשר אם כל הנתינות היו נרשמות כהלוואות שיש להשיבן – מצבה הכלכלי של העמותה היה קשה הרבה יותר!