פסק דין
השאלות, בתמצית
1. האם יש מקום להיעתר לבקשת המבקש, מר ארקדי גאידמק (להלן: "המבקש") וליתן כנגד המשיב, מר נחום גלמור (להלן: "המשיב"), צו כינוס וזאת בהתאם לסעיפים 2, 5, 6, ו-7 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה")?
וביתר פירוט – האם "החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע", כמצוות סעיף 7(2) לפקודה? האם המשיב עונה על אחד מתנאי סעיף 2 לפקודה, ובכלל זה האם יש לו "מקום מגורים" בישראל (סעיף 2(א)(2) לפקודה), והאם "ניהל עסקים" בישראל (סעיף 2(א)(3) לפקודה)? האם המשיב עשה מעשה פשיטת רגל, כמוגדר בסעיף 5 לפקודה? האם הסמכות לדון בבקשה כפי שהוגשה נתונה לביהמ"ש של פשיטת רגל בישראל או שמא בית משפט זה נעדר סמכות, בין היתר לנוכח קיומה של תניית שיפוט זרה (הדין השוויצרי) ותניית בוררות בפני מוסד ה – ICC (בית הדין הבינלאומי לבוררות, יכונה להלן "מוסד ה – ICC").
גלגולי הבקשה עד כה
2. הבקשה המקורית להכריז על המשיב כפושט רגל ולמתן צו כינוס לנכסיו הוגשה ביום 5.3.15. בד בבד עם הגשת הבקשה, הגיש המבקש בקשה דחופה למינוי כונס נכסים זמני ומינוי מנהל מיוחד במעמד צד אחד. ביום 6.3.15 ניתנה החלטת כב' השופט אורנשטיין, אשר לא ראה מקום ליתן צו כינוס נכסים במעמד צד אחד וקבע כי ניתן להסתפק באותו שלב במתן צו איסור דיספוזיציה האוסר על המשיב לעשות כל פעולה בנכסיו שאינם במהלך עסקיו הרגיל (להלן: "הסעד הזמני" או "צו איסור הדיספוזיציה"). כן נאסר על המשיב להוציא כל רכוש מרשותו, למוכרו וכיוצא באלה וזאת עד להחלטה אחרת. תוקפו של הצו היה מותנה בהתחייבות אישית וערבות בנקאית על סך 50,000 ₪ , שלימים הוגדל לסך של 75,000 ₪.
3. כבר זה המקום להעיר, כי בעקבות הסעד הזמני שניתן הוגשו בתיק זה בקשות רבות הנוגעות לסעד זה וכן בקשות ביניים נוספות. בין היתר התבקש ביהמ"ש לתת את דעתו והבהרותיו לעניין היקף הצו ותחולתו; המשיב מצדו ביקש את ביטול הצו הזמני שניתן; המבקש מצדו ביקש את הרחבתו. התעוררו קשיים בהמצאת הצו והליכי הביניים לאשת המשיב, הגב' סיגלית גלמור (להלן: "סיגלית" או "אשת המשיב") וביהמ"ש זה (ובהמשך ביהמ"ש העליון) נדרשו לתת את החלטותיהם לגבי ההמצאות שבוצעו לידיה. בין היתר לנוכח הבקשות שהוגשו ומשך הזמן בו הסעד הזמני תלוי ועומד, הוגדל הסך שהופקד ע"י המבקש להבטחת הסעד הזמני שניתן בסכום נוסף של 250,000 ₪, ראו החלטתי מיום 3/4/17.