74. עולה מחקירת המבקש כי כבר בשלבים מוקדמים, ולמצער בבוררות, ידע המבקש על קיומם של הנכסים – ראו הודאתו בדבר הידיעה על הנכס בלוגאנו, חקירתו בעמ' 217 שו' 2-7; עמ' 373 שו' 17-22; הידיעה על הנכס בריקו, עמ' 383 שו' 2-11; הידיעה על הנכס בניו יורק, עמ' 365; הידיעה על הנכס בישראל - ראו מוצגים נ/17-נ/21. ראו עדות מומחה המשיב, ממנה עולה כי הנכסים רשומים במרשמים פומביים ואין כל מניעה לעיין בהם, עמ' 120 שו' 12-13; עמ' 121 שו' 18. כלומר – מעת שנכסי המשיב לגביהם נטען כיום שהוברחו היו ידועים למבקש בזמן הבוררות; מאחר והמועד הצפוי למתן פסק בוררות היה ידוע גם למבקש, ויכול היה הוא בכל שלב גם לבקש סעדים זמניים בבוררות, בין היתר בנוגע לנכסים אלו; מאחר ואיש לא מנע מהמבקש לעקוב בכל רגע נתון על נכסי המשיב, אין מקום, לדידי, לחשב את מניין הזמן ממועד הידיעה הנטען בפועל.
75. זאת ועוד, אזכיר כי המבקש לא שקט על שמריו ממועד מתן פסק הבוררות ועד ביצוע הניסיונות לאכיפת החיוב – המבקש הגיש כאמור הליך בשוויץ, הליך המבוסס על הסכם הפשרה. רק כשהבין המבקש שדרכו זו לא תצלח ללא נקיטת הליך נוסף, בחר הוא, בסמיכות מועדים מדהימה, להגיש את הבקשה למתן צו כינוס בישראל. בלשון פס"ד פש"ר (תל אביב) 1970/00 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהריר יצור יהלומים [פורסם במאגרים] (20.1.2002) אשר צוטט בפס"ד חדוד, המבקש בקש לקבל בשוויץ את אותה "עזרה ראשונה", אך כשזו לא הוענקה לו, פנה להליך בישראל. אין להתיר למבקש להתנהל בקצב שלו, על פי סדרי העדיפויות שלו ומשיקולים כלכליים (או פוליטיים) שלו. מהעבר השני ניצב המשיב, שזכאי לעמוד בדווקנות על קיום תנאי הפקודה, וזאת בין היתר על מנת לצמצם את תקופת אי הוודאות בה הוא נתון. משכך, ומאחר וחלפו שלושה חודשים ממועד מעשי פשיטת הרגל הנטענים ועד להגשת הבקשה שבפניי, יש לדחות את הבקשה גם מן הטעם הזה.
סיכום
76. הגעתי לכלל מסקנה שאין לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה שעה שמוגשת היא מכוח הסכם הפשרה ומבוקש בה למעשה לאכוף חיוב המופיע בהסכם הפשרה, וזאת לאור תניית הבוררות הכלולה בהסכם זה; בנוסף ולחלופין, קובעת אני כי קיימת מחלוקת כנה בנוגע לקיומו של החוב, ועל המבקש לנקוט בהליך אזרחי מתאים, בפורום המתאים, בטרם יהא רשאי להגיש בקשה למתן צו כינוס בישראל (אם בכלל); קובעת אני כי גם אם המשיב עונה על הגדרת "חייב" מכוח זיקת המגורים, אזי אין הוא מנהל עסקים בישראל ומעשי פשיטת הרגל לא נעשו בתקופת שלושת החודשים הנזכרים בפקודה, ולכן גם מהטעם הזה אין להידרש לבקשה.