71. על חשיבות העמידה בתנאי שלושת החודשים עמד בין היתר בית המשפט בפס"ד כיאל: "הטעם לסד הזמנים האמור שקבעה הפקודה נעוץ בעיקרו בצורך לצמצם את תקופת אי הוודאות במהלכה אין יודעים למי תוקנה לבסוף הבעלות על נכסי החייב. זאת, בהינתן העיקרון לפיו עם הכרזת החייב כפושט רגל מוקנים נכסיו לנאמן למפרע, ממועד עשיית מעשה פשיטת הרגל שבגינו ניתן צו הכינוס (לוין וגרוניס, בעמ' 93). אשר למצבים שבהם בבקשה למתן צו כינוס לא צוין במפורש מהו המועד שבו ביצע החייב את מעשה פשיטת הרגל, נפסק במשפט האנגלי כי טעות מסוג זה עולה כדי פגם מהותי בבקשה, אך יש אפשרות להתגבר עליו אם ניתן לאתר בבקשה את המועד שבו בוצע מעשה פשיטת הרגל (In Re Hastings [1985] 1 All ER 885, 973 (להלן: עניין Hastings); לפרשנותו הדווקנית והמצמצמת של הסעיף בערכאות הדיוניות ר' פש"ר (ת"א) 1970/00 בנק איגוד לישראל נ' זהריר יצור יהלומים, [פורסם בנבו] פסקאות 30-29 לפסק הדין (20.1.2002); ראו גם: פש"ר (ת"א) 55177-09-14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' דנקנר [פורסם בנבו] (26.3.2015); פש"ר (חי') 37381-04-12 ניבויגדור נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקה 14 לפסק הדין (18.11.2012))"
72. ובפס"ד חדוד נאמר: " זאת ועוד, נושה שממתין למעלה משלושה חודשים מאז נעשה מעשה פשיטת הרגל של החייב ועד אשר הוא פונה לבית המשפט, מעיד על עצמו שאין הוא מוצא צורך או הצדקה אמיתיים בהליכי פשיטת רגל נגד החייב. עמד על כך בית המשפט בענין פש"ר (תל אביב) 1970/00 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהריר יצור יהלומים (פורסם בנבו, 20.1.2002):
"א. ככל שמעשה פשיטת הרגל מתייחס להוכחה ישירה או עקיפה לחדלות פרעונו של החייב, הרי מן המפורסמות הוא כי חלוף הזמן עשוי לשנות את מצב החייב. כך למשל, יתכן כי אדם אשר מצבו הכלכלי היה בכי-רע התאושש בינתיים, ואין הוא חדל פרעון עוד.
ב. ככל שמעשה פשיטת הרגל מתייחס ל'עזרה ראשונה' עבור הנושה, הרי חלוף הזמן, בלא שהנושה ממהר ומגיש בקשה למתן צו כינוס מעיד כי לדעת הנושה עצמו, אין אותו מעשה או מחדל מבססים סכנה רצינית ליכולתו להפרע מהחייב. לחלופין, מרמז שיהוי כזה על התרשלות מצד הנושה, אשר די בה, להשקפת המחוקק, כדי למנוע ממנו את הסעד 'מן הצדק' (הדומה במידת מה למתן צו מניעה), אשר מעניק הדין לנושה, בדמות 'פטור' מהוכחת חדלות פרעונו של החייב בשל מעשה פשיטת הרגל הנטען."
73. במקרה שלפנינו, אין חולק לעובדה שכל אחת מההברחות הנטענות, המקימות לשיטת המבקש "מעשה פשיטת רגל" (הדירה במאז"ה; הדירות בניו יורק; הדירה בריקו ובלוגאנו), נעשו יותר משלושה חודשים מיום הגשת הבקשה לצו כינוס. האמנם יש לקבל את הטענה שכיוון שמדובר בנכסים הפזורים על פני העולם ויש קושי להתחקות אחריהם, אזי יש למנות את התקופה ממועד התגלית בדבר העברות הנדונות? סבורה אני כי יש להשיב על כך בשלילה.