67. כך עולה ממוצג נ/3, הוא הטיוטה לקראת חתימת הסכם הפשרה, שהמבקש עצמו עמד על מספר נושאים שעקרוניים לגביו – כך למשל עניין היותו של המבקש תושב רוסיה, וכך בקש להיות מוצג בהסכם הפשרה (ראו אישורו של המבקש לעניין זה בחקירתו בעמ' 202 שו' 7-8, וההסבר כי הדבר היה לצורכי מס); כך למשל בקש עו"ד שלו, ב"כ המבקש דאז, במכתבו מיום 22/5/11, להדגיש שלחברת טרמפוס אין כל פעילות או נכסים בישראל (גם זאת אושר ע"י המבקש בחקירתו, ושוב עמדתו הינה כי הבהרה זו נעשתה משיקולי מס, עמ' 206 שו' 22: "אין כל פעילות ואין כל אחזקות בישראל"). עוד בקש ב"כ המבקש להבהיר במכתב המלווה כדלקמן: "ויודגש, הגם ששני הצדדים אינם תושבי ישראל והגם שכל המחלוקות בינהם עוסקות בעסקים שביצעו בינהם לפני שנים, שאין להם כל קשר לישראל, במישרין או בעקיפין, הכינו הם הסכם זה בישראל". המבקש אישר שדברים אלו אכן צוינו בטיוטות ובהסכם הפשרה, ולשיטתו ההסכם נחתם בישראל משיקולי נוחות; כיוון שעורך הדין שליווה אותו במשך שנים היה ישראלי וכן בגלל "אוירה פוליטית", ראו דבריו בעמ' 209 שו' 12-19.
68. ואכן הסכם הפשרה שנחתם בעקבות המגעים מבהיר כי מדובר בשני תושבי חוץ; שהחברה המדוברת, טרמפוס, הינה חסרת כל זיקה לישראל; וכזכור כולל ההסכם גם תניית בוררות והחלת הדין השוויצרי על כל חילוקי דיעות עתידים לבוא.
69. מניתוח הראיות והלך הרוח של הצדדים, כמו גם לשון הסכם הפשרה עצמו (נ/7) עולה כי אכן הסכם הפשרה נחתם בישראל אך ורק מטעמי נוחות של עורכי הדין המייצגים. עוד עולה כי רק חלק קטן מהתמורה שולם בישראל (המבקש בעמ' 269 שו' 7-8, המשיב בעמ' 542 שו' 7, עמ' 544 שו' 23 – שם מציין המשיב שאולי רק 10% מהתמורה שולמה בישראל) וכי לא שולמו מיסים בישראל עבור העסקה (המבקש בעמ' 269 שו' 23-24).
70. האם די בעובדה שהסכם הפשרה נחתם בישראל, שעורכי הדין הם ישראליים ושחלק מזערי מהתמורה שולם בישראל על מנת לקיים את תנאי קיום העסקים בישראל – כל זאת כשהמבקש עצמו ניסה להרחיק כל זיקה עסקית לישראל, כשהדבר היה נוח לו מטעמי מס או מטעמים אחרים, וכעת, כשמבקש הוא לקנות לו סמכות שיפוט בישראל מעלה הוא טענות הפוכות? לטעמי – יש להשיב על כך בשלילה. אין לראות במשיב כמי שמנהל עסקים בישראל והוא אינו עונה על תנאי זה.
האם התקיימו התנאים הנקובים בסעיף 5 ו-7(3) לפקודה, דהיינו האם נעשו מעשי פשיטת רגל תוך שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל?