61. ובהמשך פס"ד גיל: " בנקיטת לשון "מקום המגורים" ביקש המחוקק ליצור מבחן שעניינו איננו השהות בישראל תוך כוונה מוגדרת, אלא הדגש הוא קנייני ¬טריטוריאלי, קרי קיומו של מקום הנחשב למקום מגוריו של פלוני. אין הסעיף מדבר על זיקת בעלות דווקא, ועל-כן, יכול המקום להיות בגדר מעון שבו האדם הוא חוכר או בר-רשות. איננה דרושה נוכחות בישראל לצורך מטרה מוגדרת, ודי בכך שיש מקום שהוא מעונו של אדם."
62. בענייננו רלוונטית החלופה השנייה, ובמקרה הספציפי – האם ניתן לראות בדירה ברח' מאז"ה כמקימה את אותו נתון טריטוריאלי דרוש? על כך יש להשיב בחיוב, ודי בחקירת המשיב עצמו כדי לאשש מסקנה זו. המשיב הודה שיש לו זכות מגורים בדירה המעוגנת בהסכם הממון (עמ' 522 שו' 14-24), כך שגם הדירה אינה רשומה על שמו או בבעלותו, וגם אם הוקנתה לסיגלית במסגרת הסכם הממון, אזי זכות המגורים מעוגנת; המשיב ענה "בוודאי" לשאלה אם יש לו זכות מגורים בדירה (עמ' 524 שו' 8); המשיב אישר שמדובר גם בזכות עתידית (עמ' 524 שו' 11,24); המשיב אישר בחקירתו שעל מנת למכור את הדירה, על סיגלית לקבל את הסכמתו (עמ' 526 שו' 16).
63. אציין, מבלי לקבוע מסמרות, שהליכי הבינים בתיק זה וניסיונות ההמצאה שבוצעה למשיב במסגרת בקשה מס' 4; דו"חות החוקר שהוגשו; הגיס נאורי (אחיה של סיגלית) שלכאורה גר דרך קבע בדירה; התמלול של השיחה עם השומר וכו', כל אלו מתיישבים יותר עם המסקנה שאכן בביקוריו בישראל עושה המשיב שימוש בדירה. כאמור, איני קובעת ממצא בעניין זה, שכן לא נערכו חקירות במסגרת הבקשה וקיימת גרסה נגדית לפיה המשיב שהה במלון. גם אם כך, וגם אם לא עושה המשיב שימוש בדירה בעת ביקוריו בישראל, די כאמור שיש למשיב זיקה לדירה וביכולתו לעשות בה שימוש למגורים – ובכך מתקיים התנאי הנזכר בסעיף 2 לפקודה.
האם המשיב מנהל עסקים בישראל, לצורך עמידה בסעיף 2 לפקודה?
64. בשאלה זו סבורה אני, כדעת הכנ"ר, כי לשאלה פנים לכאן ולכאן, אולם לדידי, בנסיבות ובעובדות שהוכחו בפניי, אין לראות בחייב כמנהל עסקים בישראל, כהגדרתו בסעיף 2 לפקודה.
65. פס"ד גיל מתייחס גם לסוגייה זו, וכך נאמר שם: "אכן, אין די במעמד ניהולי בחברה כדי לקיים את זיקת ניהול העסקים שבסעיף 2(א)(3). המונח "ניהול עסקים" אין פירושו מילוי תפקיד של מנהל חברה. עניינו של ביטוי זה הוא במי שניהל עסקים לו בפועל בישראל". (הדגשות שלי).
66. כפי שכבר ציינתי לעיל מספר פעמים, המבקש מבסס את בקשתו על הסכם הפשרה וטוען בין היתר שהסכם זה נחתם בישראל; המייצגים היו עורכי דין בישראל; חלק מהכספים שולמו בישראל; למשיב זיקה לישראל, בין היתר הדירה. מטעמים אלו סובר המבקש כי המשיב עונה על התנאי הנזכר. אין בידי לקבל טענות אלו, ועומדות הן בסתירה לטענות ומצגים שהעלה המבקש עצמו, בין היתר במהלך המשא ומתן לקראת חתימת הסכם הפשרה, וכפי שעולה מנוסח הסכם הפשרה עצמו.