טענות הצדדים
- כאמור, השאלה שבמחלוקת היא השאלה אם הלוואה עומדת מהווה "גמלה" אשר המוסד "שילם או משלם... לנפגע בתאונת דרכים". לשיטת המוסד, התשובה לכך היא חיובית. לעניין זה, מעלה המוסד, במסגרת בקשת רשות הערעור, שלוש טענות עיקריות. ראשית, טוען המוסד כי הלוואה עומדת מהווה "גמלה" לצורך ההסכם. לשיטתו, אף אם מסקנה זו אינה מתיישבת עם לשון ההגדרה של המונח "גמלה" שבהסכם, היא מתבקשת לנוכח נסיבות העניין, ובפרט לנוכח העובדה כי הצדדים החילו במשך השנים את הוראות ההסכם על תשלומים שונים שאף הם אינם עונים על ההגדרה שבהסכם. שנית, סבור המוסד כי הראיות שהוגשו על-ידו לעניין דרך המימון של ההלוואות העומדות, מוכיחות כי אלה משולמות מתוך תקציבו, באופן שמקיים את דרישת ה"שילם או משלם". שלישית, מדגיש המוסד כי עד שנת 2002 לא ניתן היה לאמוד את החלקים היחסיים מתוך ההלוואות העומדות אשר צפוי היה כי יוחזרו על-ידי מוגבלי הניידות; ומשכך, אין לייחס לכך שהמוסד נמנע, לאורך השנים, מלדרוש שיפוי, כל משמעות בעת ההתחקות אחר אומד דעת הצדדים להסכם.
בשולי הדברים, מוסיף וטוען המוסד, כי תהא התשובה לשאלה שלעיל אשר תהא, חברות הביטוח מושתקות מלטעון כנגד דרישות השיבוב, בשל שהן מנכות את ההלוואות העומדות מן הסכומים שהן משלמות לנפגעים.
- המשיבות, מצידן, סבורות כי הלוואה עומדת אינה "גמלה" שהמוסד "שילם או משלם... לנפגע בתאונת דרכים". אף הן מעלות, לעניין זה, שלוש טענות עיקריות: האחת – כי הלוואה עומדת לא עונה על ההגדרה של המונח "גמלה" שבהסכם, וכי לא ניתן להרחיב הגדרה זו, בדרך פרשנית, אף אם הצדדים החילו את הוראות ההסכם על תשלומים אחרים שאינם עונים על ההגדרה; השנייה – כי דרישת ה"שילם או משלם" אינה מתקיימת ביחס להלוואה עומדת הן בשל שאין היא משולמת מתוך תקציב המוסד הן בשל שאין היא משולמת לנפגע (אלא מנוכה על-ידי המכס מסכום המס שרוכש רכב רגיל היה חב בו); והשלישית – כי הימנעות המוסד מלדרוש מחברות הביטוח שיפוי בגין הלוואות עומדות במשך קרוב ל-25 שנים, מלמדת כי הצדדים להסכם לא התכוונו להחיל את הוראותיו על הלוואות עומדות.
נוסף על כך, טוענות המשיבות, כי אף אם ייקבע שהמוסד צודק בכל טענותיו, אין בכך כדי להועיל לו, בשל שדין בקשת רשות הערעור להידחות בשל קיומו של השתק עילה או של השתק פלוגתא.
פרשנות חוזים
- השאלה שבמחלוקת – האם הלוואה עומדת היא "גמלה" שהמוסד "שילם או משלם... לנפגע בתאונת דרכים"? – היא שאלה של פרשנות הסכם. הכללים המנחים לעניין פרשנות של הסכמים וחוזים קבועים בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), כאשר הכלל העיקרי מעוגן בסעיף קטן (א). נוסחו הנוכחי של סעיף 25(א) נכנס לספר החוקים ביום 17.1.2011, עת התקבל בכנסת תיקון מספר 2 לחוק החוזים (ראו: חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011). משמעויותיו של התיקון טרם זכו להתייחסות מקיפה בפסיקתו של בית משפט זה. כפי שנראה להלן, התיקון לא הביא לשינוי אמיתי במצב המשפטי הנוהג, ואולם, בטרם נגע בתיקון ובמשמעויותיו – קרי: באחרית – נבקש להתחיל מבראשית.