--- סוף עמוד 9 ---
מתחרה ולא רק לשם חיפוש מקום עבודה חלופי. לבסוף, מערער המערער על אי פסיקת הוצאות.
11. החברה טוענת כי דין ערעורו של המערער להידחות, שכן במקרה דנן אין מקום לסטות מן הכלל בדבר אי התערבות במימצאים עובדתיים. עוד טוענת החברה כי הליכי העברת המערער מתפקידו היו תקינים ולא נפל בהם פגם וכי בשימוע הראשון ניתנה לו הזדמנות להציע מספר אפשרויות לצורך שיבוצו וכי הודגש בפניו כי אם לא תמצא חלופה הולמת קיימת אפשרות סבירה שדרכיהם ייפרדו. טענה נוספת היא כי המערער פוטר על יסוד שיקולים עניינים בלבד, הנעוצים בהעדר התאמתו לתפקיד ניהולי, והדבר משתקף במשוב השנתי שניתן לו בשנים 2009 ו- 2010. לענין בדיקת קיומו של תפקיד חלופי טענה החברה כי בדקה זאת בכובד ראש וכי ניסתה לבחון השמתו בתפקיד שאינו ניהולי כמתכנן ו/או מנהל פרויקטים, אך בשל צוק העתים אליו נקלעה לא היה בידה תפקיד כזה. בתקופה זו פוטרו, כך נטען, מתכננים ומנהלי פרויקטים אחרים במחלקת צנרת, אשר המערער שימש כמנהל המחלקה ואף היה מעורב בפיטוריהם. בתוך כך, מפנה החברה לעדותו של מר וייס לפיהם "נכון לאותו זמן פוטרו ממחלקתו של התובע מתכנני צנרת על פי המלצתו. כמו כן, פוטרו מספר לא קטן של מנהלי פרויקטים כי היינו בתקופה קשה ולא היתה מספיק תעסוקה והיא ירדה מ- 400 עובדים ל- 200. עיקר המשבר היה בשנה זו" (עמ' 57-58 לפרוטוקול). עוד טענה החברה כי אפשרות השמתו במחלקת צנרת תחת מנהל חדש עימו לא הסתדר המערער עת היה המנהל החדש כפוף לו - אינה אפשרית, וכלשונו של מר וייס "אני לא הייתי מוכן להסתכן שמחלקת הצנרת תמשיך ליפול כאשר אני מכניס מתכנן למנהל שהוא לא מקבל... התובע שראיין אותם אמר שפיקרי לא מתאים ושחוסאן מתאים... היתה לו התנגדות לפיקרי" (עמ' 58 לפרוטוקול). עוד נטען כי גובה הפיצוי שנפסק הינו חריג בנסיבות הענין. לענין התביעה להפרש פיצויי פיטורים נטען כי בקשת המערער נגועה בחוסר תום לב קיצוני, שכן העסקתו כקבלן עצמאי היתה מבחירתו המלאה, והראיה כי לפני כן ולאחר מכן הועסק כשכיר. עוד נטען כי היה מקום לעריכת הקיזוזים שכן אין מקום לשימוש ברכב החברה לתחרות מסחרית עימה.
12. החברה ערערה בע"ע 71359-09-16 [פורסם בנבו] על חיובה בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, שכן לעובד ניתנה זכות טיעון מהותית טרם פיטוריו, כמו גם שהובהר לו בשיחה הראשונה – היינו, טרם השיחה השניה – כי קיימת אפשרות