67. מאידך טוען התובע, כי חתם על כתב ויתור לפיו ויתר על 60% מחוב החברה כלפיו בסך 78,116 ד' ובתמורה הציעה לו החברה לרכוש 347,182 מניות.
68. התובע טוען כי הסדר הנושים לא אושר ע"י ביהמ"ש; כי עובר לחתימתו על הצהרה שנוסחה ע"י הנתבעת (נספח 16 לתצהירו), היתה הנתבעת חייבת לו סך של 78,116 ד' ארה"ב, בגין שירותים שסופקו על ידו משך שנה וחצי ואשר תמורתם לא שולמה. לטענתו, ויתר על 60% מהסכום הכספי שהגיע לו ובתמורה קיבל מהנתבעת 347,182 אופציות לרכישת מניות (פ' ע' 57 ש' 12-14), אולם מעולם לא ויתר על האופציות שהוקנו לו או על 50,000 האופציות שהיה על הנתבעת להקצות.
69. לתמיכה בטענתו לפיה ויתר על חוב כספי בלבד, מפנה התובע לתביעת החוב שהגיש נספח 20.2 לתצהירו ומדגיש כי אף עובד או קבלן לא ויתר על האופציות במסגרת אותו הסדר (פ' ע' 57).
70. הסדר הנושים ופרוטוקול הדיון בתיק הפירוק ( 7047-11-10), הוגשו ע"י הנתבעת במסגרת בקשה להגשת ראיות נוספות. הבקשה לאישור הסדר נושים הוגשה וסומנה נ/3.
71. אכן ההסדר לא אושר ע"י ביהמ"ש. אולם ניתן ללמוד על תוקפו ומהותו של כתב הוויתור עליו חתם התובע מעצם קיומו של ההליך, בוודאי ביחס לתובע אשר נתן הסכמתו להסדר.
72. את כתב הוויתור יש לפרש כחל על כל התחייבויות החברה, נוכח מהותו של ההליך במסגרתו נחתם, ואשר ביסודו, מתן פטור לחברה מכל חובותיה והתחייבויותיה שהרי זהו טיבו וטבעו של הסדר נושים.
בעניין מהותו של הסדר נושים נפסק ברע"א 8797/08 אי. אס. אי יעוץ והכוונה בע"מ נגד שרון פאוור (יתח) ועוד 13 אח' (פורסם בנבו 2.10.2013) (להלן-"ענין אי. אס. אי"):
"במצב של הסדר שתכליתו שיקום, מתגבשת פשרה בין כלל הצדדים, כך שמחד גיסא החברה לא מתרוקנת מחלק מנכסיה, ומאידך גיסא הנושים מוחלים על חלק מחובם. לאחר שההסדר מאושר (על פי הקבוע בסעיף 350(ט) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ובהתאם לפרשנות של הפסיקה ביחס לסעיף זה), והוא מוצא אל הפועל, נוצר מצב של "הפטר" – החברה הופכת לפטורה מכל חובותיה וחיוביה שלא הוכרו או נתבעו במסגרת הסדר הנושים..." (שם ע' 14).
73. אפילו נושה שלא נטל חלק בהסדר שנערך ולא פעל למימוש זכויותיו במסגרת ההסדר במועד עלול לאבד את זכותו לתבוע את חובו או את החיוב כלפיו (ענין אי. אס. אי שם בעמ' 14);
קל וחומר נושה אשר נטל חלק בהסדר.
74. מנ/4 עולה, כי התובע דרש לראות את הסדר הנושים קודם לחתימתו על כתב הוויתור כפי שאף העיד מנהל הנתבעת: