החלטה
רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר
1. לפניי בקשת המבקש להורות על חיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאותיו בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "החוק").
2. המשיבה הגישה כנגד המבקש תובענה שמהותה "קניין רוחני: צווי מניעה, מתן חשבונות וסעד כספי". סכום התביעה הוערך לצורכי אגרה בסך של 1,200,000 ₪.
בכתב התביעה נטען בין היתר ובתמצית, כי עניינה של התובענה במקרה חמור בו קבלן לשעבר של המבקשת מבצע גזל חמור ושיטתי של קניינה הרוחני, הכולל בין היתר סימני מסחר, מותגים וסודות מסחררים בתחום מערכות קירור מים, ניקוי מחליפי חום וטיפול במים, ואף מפר באורח בוטה התחייבות מפורשת שלא להתחרות במבקשת.
3. עוד נטען בכתב התביעה כי העוולות שתוארו בסעיפים 1–2 במבוא התובענה "נעשות על ידי הנתבע באמצעות חברה שניהל בהודו עבור התובעת, בשיתוף שותף מקומי באותה חברה, לאותם לקוחות של התובעת (כמו גם ללקוחות אחרים) בהודו ובמדינות נוספות, וזאת בניגוד גמור להתחייבויותיו החוזיות שלא להתחרות בתובעת במשך שנתיים ממועד סיום העסקתו...".
4. ביום 22.8.17 ניתנה החלטת בית המשפט בבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני כנגד המבקש. כמפורט בהחלטה הנ"ל, ניתן צו מניעה זמני לפיו נאסר על המבקש, בין במישרין ובין בעקיפין, לעשות כל פעילות בחברת CET ENVIRO LLP או לשאת בה תפקיד כלשהו, קל וחומר פעילות או תפקיד אשר יהא בהם כדי לפגוע בזכויות המשיבה, בקניינה הרוחני ובסודותיה המסחריים. כמו כן נאסר על המבקש, במישרין או בעקיפין, להתחרות המשיבה במסגרת חברה זו.
5. ביום 11.12.17 ניתנה החלטת בית המשפט בבקשת המשיבה (בקשה מס' 26) להורות על השבת עירבון והפחתת סכום הערבות.
6. ביום 19.12.17 הוגשה הבקשה שבפניי, בקשה מס' 39.
המבקש טען בבקשתו, בין היתר ובתמצית, כי כאשר מדובר בתובעת שהיא חברה, הפסיקה פירשה את סעיף 353א לחוק כיוצר חזקה לפיה ככלל חברה תובעת תחויב בהפקדת ערובה להוצאות וכי הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה מוטל על החברה – התובעת. עוד נטען כי מקום בו סיכויי התביעה קלושים, יהווה הדבר שיקול משמעותי בחיוב חברה בהפקדת ערובה (ר' בהרחבה סעיפים 1–8).
עוד טען המבקש כי סיכויי התביעה קלושים ודבר זה אף מקבל ביטוי בהחלטת בית המשפט מיום 22.8.17 בבקשת המשיבה למתן סעד זמני אשר נדחתה בעיקרה תוך חיוב התובעת בהוצאות (ר' בהרחבה סעיפים 9–17). לדברי המבקש, התנהלותה הדיונית של התובעת גורמת לו להוצאות משפט בלתי סבירות (ר' בהרחבה סעיפים 18–25).