ג. בכתב התביעה אין הסבר לתיקונים שנעשו בכתב יד של מספר המגרש המצוין בסעיפים 2 ו- 3 להסכם הרכישה של התובע – מספר המגרש תוקן מ- 478 (מגרש פנימי) ל- 458 (מגרש פינתי ויקר יותר). שוויו הכספי של המגרש המקורי שנרשם בהסכם לפני התיקון (מגרש 478), עולה בקנה אחד עם התמורה החוזית ששילם התובע בגין המקרקעין (28,000 ₪ לעומת 84,000 ₪ ששילם הנתבע).
ד. התובע ביצע את הפעולה הראשונה לקראת רישום זכויותיו והעביר את התשלום עבור מס רכוש (פעולה שאין בה הקניית זכות), רק בחודש יוני 1984, דהיינו: 4 שנים לאחר חתימת הסכם הרכישה ושנתיים לאחר שהחברה חתמה על הסכם הרכישה.
ה. התובע אינו מציין מתי "ערך את הבדיקה" אצל החברה בנוגע לרישום זכויותיו, וייתכן שמועד זה לא היה לפני חלוף 10 שנים ממועד החתימה על הסכם הרכישה בשנת 1981. התובע אף המשיך לשבת בחוסר מעש 25 שנה נוספות, שכן לגרסתו, "רק עתה" (סוף שנת 2016) גילה את הבעיה "בבדיקה אקראית". שיהוי זה של התובע מהווה חוסר תום לב.
ו. נטל ההוכחה אינו מוטל על הנתבע (אלא על התובע בלבד) מכיוון שבעת שרשם הנתבע הערת אזהרה, לא היה כל רישום אחר של הערת אזהרה על המקרקעין, ובבירור זה מילא הנתבע את חובתו המשפטית.
ז. בסיכומיו טען הנתבע כי כמו התובע, גם לנתבע לא הייתה אפשרות לרשום הערת אזהרה במועד החתימה על ההסכם הואיל והמקרקעין טרם נרשמו ע"ש החברה, אולם ברגע שנעשה רישום הערות אזהרה על ידי הצדדים, הרי שהרישום של הנתבע הקדים את הרישום של התובע ב- 10 חודשים.
ח. מבחינת מאזן הנוחות, נטען בסיכומים כי אם יזכה התובע בתביעתו, הרי שלנתבע ייגרם נזק של 85,000 ₪ (התמורה החוזית ששילם הנתבע), ואילו לתובע ייגרם נזק בסך של 28,000 ₪ בלבד (התמורה החוזית ששילם התובע).
ט. עוד טען הנתבע בכתב ההגנה ובסיכומיו כי סעיפים 10-9 לחוק המקרקעין מחזקים את עמדתו של הנתבע, לפיה זכויותיו קודמות לזכויות התובע, בהיות הנתבע הרושם הראשון של הערת האזהרה. גם הפסיקה, והלכת גנז לפיה, הכל תלוי בנסיבות המקרה ובמיוחד בתום הלב של הצדדים - מחזקות את טענותיו של הנתבע. לטענת הנתבע, לא פעל בחוסר תום לב וכי החברה שאינה קיימת יותר זה שנים רבות, היא זו שגרמה לתאונה המשפטית. בנוסף, בהתאם לסעיף 127א' לחוק המקרקעין, רשם המקרקעין לא היה רשאי לרשום הערת אזהרה לטובת התובע כל עוד לא נמחקה ההערה שנרשמה לטובתו של הנתבע ולא ניתנו לרישום ההערה לטובת התובע, לא הסכמת הנתבע לרישום ההערה לטובת התובע ולא צו בית משפט.