י. לפיכך, יש לדחות את התביעה וליתן פסק דין הצהרתי לטובת הנתבע, לפיו הבעלות שייכת לנתבע ולהורות לרשם המקרקעין להעביר את הבעלות על מחצית המקרקעין ע"ש הנתבע בכפוף להגשת אישורי תשלום מיסים כנדרש.
סיכומי תשובה מטעם התובע:
10. ביום 7.1.18 הגיש התובע סיכומי תשובה ביחס לטענת הנתבע לפיה, יתכן שהצדדים רכשו מגרשים שונים ולא את אותו המגרש. התובע טען בעניין זה כי הן בזיכרון הדברים בינו לבין החברה שנערך ביום 5.5.81, והן ברישומי מס רכוש, הוגדר המגרש כ- 500 מ"ר בחלקה 458, גוש 10244. לטענת התובע, בעת הקלדת הסכם המכר בין התובע לחברה, נפלה טעות סופר ביחס למס' החלקה כך שנכתב 478 במקום 458. אולם, כשהתגלתה הטעות, היא תוקנה בכתב יד בעת החתימה, והצדדים חתמו ליד התיקון. לפיכך, טען התובע כי אין כל בסיס לטענת הנתבע ביחס לרכישת מגרשים שונים, ואין להעדיף את זכויותיו של הנתבע על פני זכויות התובע.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית והפסיקתית:
11. ההסדר הסטטוטורי המרכזי המגלם את העקרונות החלים על מצב של "תאונה משפטית", אשר יצרה התנגשות זכויות במקרקעין, הוא סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, שכותרתו "עסקאות נוגדות", הקובע כי: "התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום-לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום-לב – זכותו עדיפה".
12. אם כך, בתחרות בין שתי עסקאות תקפות, העדיף המחוקק את בעל העסקה הראשון בזמן, אלא אם בעל העסקה השני פעל בתום לב ובתמורה, והעסקה לזכותו נרשמה בעודנו תם לב. בפסיקה נקבע כי תום הלב צריך להימשך עד למועד הרישום מאחר שהרישום הוא תנאי הכרחי להגנה על הרוכש [ע"א 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1997) בע"מ נ' סונדרס, פ"ד נו(6) 832, 842 (2002)].
13. הלכת גנז [ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל בע"מ, פ"ד נז(2) 385 (2003)] היוותה נקודת מפנה בסוגיה של עסקאות סותרות, בכך שקבעה לכלל הקבוע בסעיף 9 לחוק המקרקעין, חריג בדמות רשלנותו של הקונה הראשון בזמן. על פי הלכת גנז, אי רישום הערת אזהרה על ידי הקונה הראשון בזמן מהווה הפרת חובת תום הלב כלפי בעל העסקה השנייה בזמן, ולכן עשויה להביא לעדיפותו של האחרון, על אף שהלה לא השלים את הרישום במרשם המקרקעין. זאת, לשיטת הנשיא (דאז) ברק, תוך בחינת כל מקרה לגופו על פי עקרון תום הלב. ההיגיון בהלכת גנז מורה כי כאשר הקונה הראשון בזמן לא מנע במחדלו את "התאונה המשפטית", חרף העובדה שהוא יכול היה לעשות זאת בקלות יחסית, אין הוא זכאי ליהנות מהעדיפות המוענקת לו מעצם היותו ראשון [ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' CORNUCOPIA EQUITIES LTD, בפסקה 62 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר (פורסם בנבו, 6.9.2017)].