7. בהמשך לפסק דינו, הורה בית המשפט על מינויו של פרופ' יורם עדן כמומחה מעריך השווי מטעם בית המשפט לצורך קביעת הסכום שעל לוי לשלם לקבוצת מגנזי עבור מניותיה, על פי שווי החברה נכון ליום 31.12.2014 ו-31.12.2015.
המומחה הגיש את חוות דעתו, שנערכה על פי שיטת היוון תזרימי המזומנים הצפויים (DCF), שנחשבת כשיטה מועדפת להערכת שווי חברה. על פי חוות דעתו של פרופ' עדן, השווי של 100% ממניות החברה נכון ליום 31.12.2014 עומד על 0 ₪, וליום 31.12.2015 עומד על 56,000 ₪.
בעקבות חוות דעת המומחה, הצהיר מגנזי כי הוא נכון לשלם עבור מניותיו של לוי 3.5 מיליון ₪, ולשאת בפרעון מיידי של הלוואות הבעלים שנתן לחברה.
8. בית משפט קמא בחן את מסקנותיו של המומחה, ולסופו של יום החליט בפסק דינו מיום 13.7.2017 לסטות מחוות הדעת. זאת, מאחר שמדובר במכירה כפויה של מניות מגנזי; מאחר שמוניטין היקב לא קיבל ביטוי ממשי בחוות הדעת של המומחה; ומאחר שהערך הסובייקטיבי של החברה עבור לוי שווה יותר מהערך האובייקטיבי שנקבע בחוות הדעת. בשורה התחתונה, נפסק כי יש להעמיד את שווי מניותיה של קבוצת מגנזי על 500,000 ₪, דהיינו ערך חברה של מיליון ₪, וכי על לוי לשלם סכום זה לקבוצת מגנזי בנוסף להחזר הלוואות הבעלים לחברה.
9. לוי השלים עם פסק הדין. קבוצת מגנזי הגישה את הערעור דכאן, אשר מתמקד במנגנון של מכירה כפויה שנקבע על ידי בית המשפט, לצד השגות רבות על חוות דעת המומחה וטענות הנוגעות להתנהלותו של לוי לפני פרוץ המשבר ובמהלך התקופה בה נוהלה החברה על ידי המנהל המיוחד.
דיון והכרעה
10. דין הערעור להידחות.
בית משפט קמא בחן בפסקי דינו בהרחבה את טענות הצדדים, לאחר שהתרשם מהם ישירות משך כעשר ישיבות הוכחות, ולא מצאתי כי נפלה בפסק דינו טעות המחייבת התערבות ערכאת הערעור. אתייחס אפוא בקצרה לטענה המרכזית של המערערים הנוגעת למנגנון המכירה הכפויה, אך תחילה, אסיר מעל הדרך מספר טענות שהעלו המערערים.
11. מינוי חוקר: בית משפט קמא שקל בתחילת הדרך למנות רואה חשבון חוקר, אך הנושא נזנח במהלך ההתדיינות. מכל מקום, לא הונחה שמץ של תשתית לטענה כי לוי מעל חלילה בכספי החברה או פעל באופן בלתי כשר. טענה מעין זו לא הועלתה אף במסגרת המרצת הפתיחה שהגישה קבוצת מגנזי, במסגרתה יוחס ללוי ניהול כושל של החברה. דומה אפוא כי הטענות של מגנזי למשיכת כספים שלא כדין מהחברה, הועלו בעלמא לאור הסכסוך שפרץ בין הצדדים.