12. ההשגות על חוות דעת המומחה: איני רואה ממש בהשגות הרבות שהעלתה קבוצת מגנזי כנגד חוות דעתו של המומחה, ולו מן הטעם שלא ביקשה לשלוח למומחה שאלות הבהרה או לחקור אותו על חוות דעתו, ויפים לענייננו הדברים הבאים:
"המערער אכן איננו טוען למעשה כי המומחה שגה באופן שבו הוא העריך את שוויה של החברה בכללותה. יתר על כן הוא בחר שלא לפנות למומחה בשאלות הבהרה, ואף לא הציג כל הערכת שווי, ממנה עולה כי שווין מניותיו עולה על השווי שנגזר משווי החברה לפי הערכתו של המומחה. ודוק: המומחה נקט בהערכתו בשיטת 'היוון תזרימי המזומנים הצפויים' (DCF), שהינה אחת השיטות המקובלות להערכת חברות..." (ע"א 3303/13 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 15 (29.12.2015) (להלן: עניין סימן טוב)).
לכך יש להוסיף כי רובן ככולן של השגות מגנזי נסבו על עניינים שבמומחיות, כגון שיעור הרווח הגולמי המקובל בענף או שיעור ריבית ההיוון. ובכלל, מן המפורסמות הוא כי נוכח מעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט כידו הארוכה של בית המשפט, ובמיוחד כאשר מדובר במומחה מוסכם על הצדדים, בית המשפט לא ימהר לסטות מחוות דעתו ויעשה כן כחריג, במשורה ומטעמים מבוררים (ראו, כדוגמה אחת מבין רבים, ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002)).
במקרה דנן, בית משפט קמא חרג עד מאוד מהמספר אפס בו נקב המומחה כשווי החברה, והעמיד את שווי החברה על מליון ₪. בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות כי דווקא לוי הוא שישיג על מסקנתו של בית משפט קמא ולא להיפך.
13. התנהלותו של לוי מול המנהל המיוחד: מהחלטות בית המשפט לאורך התקופה בה פעל המנהל המיוחד, עולה כי המנהל המיוחד אכן הלין על כך שלוי אינו משתף פעולה ובפעולותיו אף פוגע בחברה. אולם בית המשפט נתן דעתו על כל אחת ואחת מטענות המנהל המיוחד בשורה של החלטות, והורה ללוי לפעול כמצוות המנהל המיוחד. המדובר בבעיות נקודתיות שהתעוררו עקב ובמהלך עבודתו של המנהל המיוחד, ואשר נפתרו בהחלטות בית המשפט, ועל-כן, איני רואה להידרש לטענותיו ותשובותיו של לוי לגבי כל נקודה ונקודה. כך, לדוגמה, המנהל המיוחד הלין על כך שלוי אינו מספק ענבים ליקב, ומנגד, טען לוי כי כל עוד לא הוסדר החוב בגין אספקת הענבים בשנים הקודמות, הוא אינו מחוייב להמשיך לספק את הענבים ליקב. בית המשפט הורה ללוי להמשיך ולספק ענבים ליקב.
14. הרכישה הכפויה: לא בכדי התמקדו הצדדים בשאלת הסעד בהגיע החברה למבוי סתום הדורש "הפרדת כוחות". קבוצת מגנזי טענה כי לא היה מקום להורות על מכירה כפויה ללוי לפי ערך חברה של מיליון ₪, בעוד שקבוצת מגנזי מוכנה לשלם ללוי לפי ערך חברה של 7 מיליון ₪ (לאור הצעתה לשלם ללוי עבור 50% ממניותיו את הסכום של 3.5 מיליון ₪).