רכישת מוצרים מחצי-חינם
73. עוד טענו התובעים כי הנתבעים כפו עליהם לרכוש ממרכולי חצי-חינם חלק מהמוצרים שנדרשו להם לייצור הסלטים. המוצרים נרכשו על-ידיהם ב"מחירי מדף", מחירים שהיו גבוהים בהרבה מהמחירים הסיטונאיים. לגישת התובעים, החברה יכלה לרכוש מוצרים אלה במחירים נמוכים בהרבה.
טענת התובעים נוגעת לרכישה של מיץ תפוזים, מיץ לימון, ניירות מגבת ושקיות זבל (ר' ס' 57-60 לתצהיר ברק ונספחים 26-31). יחד עם זאת ברק הודה כי הוא אינו יכול להעריך את הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מרכישות אלה. באופן דומה לא יכול היה ברק להעיד על הנזק שנגרם לחברה לטענתו מהעובדה שהיא נכפתה לרכוש שמן בבקבוקים ולא בצוברים, וכי היא נכפתה לרכוש שמן סויה ולא שמן קנולה שהוא זול יותר (ר' ס' 54-56 לתצהירו של ברק). לכן אינני מקבלת את טענות התובעים גם בהקשר זה.
ניכוי נוזלים
74. התובעים טענו שקופרלי ושלום החליטו כי משקל הנוזלים לא יילקח בחשבון בתשלום עבור הסלטים שהחברה מכרה לחצי-חינם. לגישת התובעים הדבר אינו מקובל – ורק שלושה לקוחות נוספים של החברה נהנו מניכוי כזה. התובעים טענו כי שניים מהלקוחות הללו קשורים לחצי-חינם וביחס ללקוח השלישי הדבר לא הוכח.
אינני מקבלת את הטענה. השאלה האם מנכים את הנוזלים ממחיר הסלט היא שאלה הנתונה למשא-ומתן. מאחר שישנו לפחות לקוח אחד של החברה שלגביו החברה הסכימה לתנאי זה בלא שהוכח שמדובר בלקוח הקשור לקבוצת חצי-חינם, לא ניתן לקבוע כי מדובר בתנאי שאינו מקובל בשום מקרה, ולא ניתן לשלול את המסקנה לפיה מדובר בתנאי שהוסכם בין החברה לבין חצי-חינם.
שיעור הרווח הגולמי הנמוך
75. לטענת התובעים, נתוני הרווח הגולמי של החברה אשר עומדים על כ-20% (בניגוד לשיעור הממוצע של 34%) מהווים אינדיקציה לתנאי המסחר הבלתי-הוגנים, ומהווים לכן הוכחה לקיפוח השיטתי שהונהג לטענתם על-ידי שלום וקופרלי. אינני מקבלת גם את הטענה הזו. קיומו של "רווח גולמי ממוצע" איננו בהכרח אינדיקציה לכך שחברה שרווחיה נמוכים יותר היא חברה המתנהלת בחוסר הגינות. הנטל הוטל על התובעים להוכיח את גרסתם בהקשר זה והם לא הרימו אותו. טענות הנתבעים לפיהן הרווח הממוצע בשוק המזון נובע מרווחיהן של מספר חברות גדולות בתחום, שהרווחים שלהן אינם תואמים את אלה של חברה בסדר גודל של החברה דנן, לא נסתרה.
בהקשר זה יש להוסיף ולציין את העובדה שלחברה היו התקשרויות רבות אחרות מעבר לעסקים שלה עם תוצרת חקלאית ועם חצי-חינם. הנתבעים לא שללו מהתובעים את האפשרות להרחיב את פעילותה ולמכור את התוצרת שלה גם לעסקים אחרים. כך, היקף המכירות של החברה לקבוצת חצי-חינם עמד רק על כ-30%-40% מסך מכירותיה (ר' עדות בכר פ' 18.6.2017, עמ' 86 שורות 5-7; עדות רו"ח שמואלי פ' 21.6.2017, עמ' 72 ש' 13-15; וכן חוו"ד גלנדר ס' 12). מכאן ש-60%-70% מהמכירות היו לגורמים שאינם קשורים לחצי-חינם. יתרה מזאת, רו"ח שמואלי אישר כי תוצרת חקלאית היתה אמנם הספק המרכזי של החברה, אולם העיד כי "תוצרת חקלאית למשל זה רק 9% מסך הכל הקניות" (פ' 21.6.2017, עמ' 58 שורות 13-20). מכאן שלמעלה מ-90% מרכישות חומרי הגלם של החברה נעשו מגורמים שאינם קשורים לחצי-חינם (ס' 2.2 לחוו"ד המשלימה). כלומר, מרבית העסקאות וההסכמים של החברה היו מול לקוחות וספקים שאינם מקבוצת חצי-חינם.