במקרה דנן עולה מחומר הראיות כי החברה דנן פעלה כבר מראשיתה כמעין שותפות בין קופרלי ושלום לבין בני משפחת בכר – ברק ובכר. כזכור, הצדדים הם קרובי משפחה שהכירו זה את זה שנים רבות לפני רכישת החברה בשנת 2006. מערכת יחסים ביניהם חרגה מעבר למערכת יחסים עסקית אל מערכת יחסים אישית ומשפחתית מבוססת אמון, כפי שמעידים הצדדים עצמם (ס' 44, 58-56 לתצהירו של קופרלי; ס' 10 לתצהירו של בכר). אמון זה הביא בין היתר לכך שהצדדים הקימו את החברה דנן בלא להתקשר בהסכם כתוב. כאמור, מלכתחילה הוקצו 100% מהמניות לחברת ברק בלא שמי מהצדדים התכוון כי היא תהיה בעלת מלוא הזכויות בחברה ובלא הסכמה כתובה שתמכה בכך. מכלול הנסיבות הללו מביא למסקנה לפיה החברה היתה מעין שותפות בין התובעים לבין הנתבעים.
78. הפסיקה התייחסה לחברה שהיא "מעין שותפות" באופן שונה מהאופן בו היא התייחסה לחברות אחרות. בין היתר הוחלו על חברות שהן מעין שותפות עקרונות הלקוחים מדיני השותפויות, למשל בסוגיות הקשורות לחובות אמון בין השותפים וסוגיות הקשורות לפירוק החברה (ר' עניין אדלר, פס' 74 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר).
במקרים מסוימים, כך נפסק, עשוי אובדן אמון בחברה שהיא "מעין שותפות" להצדיק את הפרדת הכוחות בין הצדדים גם בהעדר קיפוח. כך נקבע כי "כפי שבשותפות איננו מעוניינים לכפות על מי מהשותפים את המשך היחסים לאחר שאבד האמון ביניהם, כך גם, אף אם במידה פחותה, כאשר מדובר במעין שותפות" (ר' ענין אדלר, פס' 76 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר).
במקרה דנן, אין ספק כי הבסיס לקיומה של החברה – האמון בין הצדדים וההסדר הכולל שעמד ביסוד פעילותה, לא קיים עוד. אין עוד אפשרות להוסיף ולהחיל את מכלול הכללים שעמדו ביסוד הפעילות המשותפת של הצדדים כפי שהם תוארו בפירוט רב לעיל, מכלול שהיה כרוך בהבנה ביניהם, בקשר וביחס המיוחד שלהם זה כלפי זה ובאמון שהם רחשו זה לזה. לא ניתן לעשות זאת כיום, כאשר מפעל החברה עבר לצפון תוך עירוב פעילות החברה עם זו של פרי-הגליל; כאשר לברק ולבכר אין עוד חלק בפעילות החברה; וכאשר קופרלי ושלום אינם מוכנים לממן את הפעילות בלא לדרוש מהתובעים לשאת בחלקם היחסי במימון הזה. כאמור, די באובדן האמון בין הצדדים כדי להצדיק בנסיבות מתאימות את המסקנה לפיה יש להפריד את החבילה, וזהו המצב במקרה דנן.
פרק ד' – מהו המחיר שעל הנתבעים לשלם לתובעים כנגד חלקם בחברה?
79. ההיפרדות בין הצדדים צריכה בנסיבות המקרה דנן על-ידי הוצאתם של התובעים מהחברה – לאור העובדה שממילא הם אינם חלק מהחברה מאז פרוץ הסכסוך. יש לבחון לכן מהו – אם בכלל – שווי חלקם של התובעים בחברה. חישוב שווי המניות צריך להיעשות בהתאם לשווין ההוגן כפי שהוא נגזר משווי פעילותה של החברה – ככל שיש לה שווי חיובי. בהקשר זה התגלעה מחלוקת קוטבית בין הצדדים והמומחים מטעמם. המומחה מטעם הנתבעים גרס כי שווי הפעילות של החברה היה אפסי ואף שלילי. מנגד העריכה המומחית מטעם התובעים את שווי פעילות החברה בשווי חיובי.