במהלך כל שנות קיומה צברה החברה הפסדים וגירעון תזרימי (ר' ס' 2.3.1 ו-2.4 לחוו"ד שמואלי), כשהרווח הגולמי שלה לא עלה על כ-23% (ר' סעיף 2.3 לחוו"ד שמואלי; וכן הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2011 - נספח 18 לתצהיר ברק).
97. משמעות עמדתם של התובעים ביחס לרווח הגולמי שיש לייחס לחברה פירושה למעשה לראות את החברה כאילו היא התנהלה באופן שונה מזה בו היא התנהלה בפועל. גם אם במסגרת התנהלות זו "שילמה החברה מחיר" בקשר עם תנאי העסקאות שלה עם חברות מקבוצת חצי-חינם (נושא שאליו התייחסתי בפירוט בחלק הראשון של פסק-הדין), מחיר זה היה חלק מה"עסקה הכוללת" של התנהלות החברה. עמדת התובעים לפיה מחד גיסא יש להותיר על כנם את תנאי ההתנהלות של החברה שהיטיבו עמם (תשלום השכר, קבלת טובות ההנאה, תנאי האשראי הנוחים והמימון המלא על-ידי קופרלי ושלום); ומאידך גיסא – לשנות את הרווח הגולמי של החברה באופן שישקף חברה שפועלת בצורה שונה – היא טענה שלא ניתן לקבלה.
התובעים היו שותפים להתנהלות של החברה, על היתרונות ואולי גם על החסרונות שהיו כרוכים בה. הם נהנו ממנה לאורך השנים. שכרם המלא שולם להם בפועל וכך גם טובות ההנאה הנוספות, חרף העובדה שהחברה היתה גירעונית ובלא שהם נדרשו מעולם "להביא כסף מהבית". כלומר – קופרלי ושלום מימנו למעשה את תשלום שכרם ואת טובות ההנאה שהם קיבלו במלואם במשך כל שנות ההעסקה שלהם. במילים אחרות, הערכת השווי, כולל קביעת שיעור הרווח הגולמי, צריכה לשקף את התנהלות חברת "כיד המלך" בפועל, התנהלות שאינה בהכרח תואמת או מייצגת את החברה הממוצעת בשוק.
98. זאת ועוד. קבלת עמדת התובעים ביחס לרווח הגולמי שיש לייחס לחברה, משמעה למעשה קבלת עמדתם לפיה החברה התנהלה באופן תרמיתי או תוך קיפוח שלהם (שיש "לתקנם" בדרך של ייחוס רווח גולמי לחברה המשקף את הרווח הגולמי שהחברה היתה צריכה להרוויח אלמלא היא היתה מתנהלת בצורה תרמיתית ומקפחת). ואולם, מהטעמים שפורטו בחלק הראשון של פסק-דין זה, טענות התובעים בהקשר זה נדחו. לכן, אין גם מקום לקבל את הטענה לפיה יש להתאים את שיעור הרווח הגולמי לשיעור הממוצע בענף על-מנת לייצג את הפיצוי המגיע לתובעים בשל מעשי הקיפוח הנטענים.
לכן, לאור כל האמור, אינני סבורה כי יש לקבל את עמדת התובעים, ואין מקום להתאים את חוו"ד שמואלי באופן שהרווח הגולמי בחברה יהיה 34%.
ההתחייבויות הפיננסיות של החברה
99. לטענת התובעים יש לתקן את ערך ההתחייבויות הפיננסיות של החברה בתחשיב של רו"ח שמואלי, שכן רו"ח שמואלי התייחס להתחייבויות הפיננסיות נכון ליום 15.3.2012 ולא לסוף שנת 2011 (המועד שאליו התייחסו יתר הנתונים נושא חוות-הדעת). התובעים טענו כי במועד זה היה ערכן של התחייבויות אלה גבוה יחסית.