אף כי למערערות לא הייתה, כאמור, זכות במוניטין שבנו למוצרים הנדונים בישראל, אף לא זכות להמשיך להיות המפיצים הבלעדים ללא כל הגבלת זמן - זכותן החוזית ניתנת הייתה, כאמור, לביטול בהודעה סבירה - הייתה להן, בנסיבות המקרה, הציפייה המוצדקת, הצלחתן והשבחים להן זכו, כי ההסכם עמן יימשך, מה גם שאף לאחר האיחוד בין ק.א. למשיבה ניתן להן להבין כי לא יחול שינוי במדיניות השיווק. ביחסים שבינן לבין ק.א. והמשיבה לא חל עליהן, כאמור, איסור להפיץ מוצרים מתחרים, כך שככל שהרבו להאדיר את המוניטין של מוצרי המשיבה כן כרתו את הענף של הייצור המתחרה שבו עסקו.
--- סוף עמוד 691 ---
ביטול החוזה בנסיבות אלה, כשלא היה בן כל דופי מצד המערערות, פגע באינטרסים ובציפייה שלהן להמשיך ולהפיק רווחים מהקשרים עם הלקוחות שרכשו. המשיבה התעשרה על חשבון עבודתו הנמרצת, כישוריו וכשרונותיו של ד"ר זוהר, שבנה את שוק הלקוחות הישראלי בבחינת יש מאין. השוק שבנה ממשיך להניב רווחים, שלמערערות אין יותר חלק בם, והמשיבה (באמצעות חבת הבת) היא הנהנית היחידה מהם. התעשרות זו על חשבון המערערות, ללא פיצוי, נוגדת את תחושת הצדק וההגינות. התחושה מתגברת נוכח חוסר תום הלב של המשיבה, שעיכבה את הודעתה למערערות במשך תקופה ארוכה של כשלוש שנים מאז גמלה לשווק את המוצרים באמצעות חברת הבת שלה. בכך גרמה למערערות להמשיך ולהגדיל את שוק הקונים של מוצריה שלה על חשבון פגיעה באינטרס העצמי שלהן לנצל את הזמן לפיתוחו של שוק למוצרים אחרים שהיו רשאיות לעסוק בם, וכשהגיעו המערערות לפיתוח מירבי של השוק של מוצרי המשיבה, ביטלה את ההסכם.
ד) היווצרותו של מצב המקומם את חוש הצדק וההגינות מהווה שיקול רלוואנטי בשאלת הסעד המבוקש המתבסס על החוק, אך בו בלבד אין עדיין להקים עילה על-פי החוק. יש לבחון, אם מתקיימים כאן היסודות לתחולתו. אם יימצא, שלהוראות החוק יש תחולה במקרה זה, כי אז ניתן להחילן גם במישרין, גם בדרך הפרשנות הרחבה של החוזה (ראה סעיף 5(א) לעיל לפסק הדין).
לפי סעיף 1(א) של החוק -
"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכה ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".
היסוד של קבלת טובת הנאה שבאה מאדם אחר מתקיים כאן בבירור: כתוצאה מביטול החוזה זכתה המשיבה במלוא טובת ההנאה מהשוק, שבנו המערערות למוצריה.