לגבי פרשנותו של סעיף זה היו חילוקי דעות בד"נ 20/82 [10]. אין אני רואה צורך להכריע במחלוקת. אפילו נקבל את הפירוש המצמצם, דעתה של השופטת (כתוארה אז) בן-פורת, כי דיני עשיית עושר ולא במשפט חלים רק מקום שאין חוזה בין הצדדים, אין הדבר מונע תחולת החוק במקרה שלפנינו. השאלה המתעוררת אצלנו משתייכת לתקופה שלאחר סיום החוזה ואינה נשלטת על-ידי כל הוראה מהוראותיו (להבדיל מע"א 532/83 [12] ומע"א 439/85 [13], שם נדונה שאלת הפיצויים המוסכמים שהוראת ההסכם חולשת עליהם בתקופה שלאחר ביטולו עקב הפרתו). את המלים "הסכם אחר" שבסעיף 6(א) לחוק יש לפרש כמוציאות את תחולתו של החוק במקרים בהם יש להסכם או לתוכנו השלכה על השאלות שבמחלוקת בעילת ההתעשרות. פירוש זה מתיישב עם מטרת החוק למנוע התעשרות בלתי צודקת מבלי להתערב ביחסים החוזיים שבין הצדדים.
מכל מקום, אין מניעה, על-פי דעת הרוב בד"נ 20/82 [10] הנ"ל, לתחולתו של החוק, המכיל את העיקרון של מניעת התעשרות שלא כדן ומתן תרופת השבה על פיו, ביחד ולצד כל סעד אחר על-פי דיני חוזים, ובלבד שאין בחוזה הוראה השוללת זאת (ראה שם, בעמ' 239-240, 264-266), שהתובע עצמו לא יתעשר כתוצאה מכך (שם, בעמ' 268, 271) ושאין סתירה הגיונית-מהותית או כפילות במתן שתי התרופות (שם, בעמ' 241-244, 261, 281, וראה גם ע"א 156/82 [2] הנ"ל, בעמ' 95-96). הדברים נומקו שם באריכות, ואין צורך לחזור עליהם. השופטים ש' לוין ו-ד' לוין קבעו כך בד"נ 20/82 [10] הן לגבי החוזה הקיים והן לגבי החוזה המבוטל. השופט ברק הצטרף לדעתם לגבי ההסכם הקיים, שרק הוא עמד שם לדיון. עם זאת ברור, שהסתייגותו בדבר החוזה המבוטל אינה מתייחסת לא לתחולתו של החוק לגביו, אף לא לעניין קיומה של הזכות להשבת ההטבה לצד הנפגע, אלא רק לתוצאות של דיני ההתעשרות שלא כדין בתביעתה של העותרת באותו עניין (שם, בעמ' 261).
שתי שאלות מתעוררות כאן לעניין תביעתן של המערערות, והן שלובות זו בזו: האחת - האם הן לא קיבלו את התמורה המלאה, המגיעה להן, גם כפיצוי על אובדן השוק שיצרו, מהרווחים שהפיקו מהפצת המוצרים במשך שנות קיומו של החוזה.
והשנייה - האם לא יהיה בהשבה על-פי החוק כפל תרופה, בהתחשב בכך שניתנה להן הודעת ביטול סבירה, אשר נועדה לאפשר להן לכסות את הוצאותיהן והשקעתן ולהפיק רווח סביר מהעיסקה.
הגישה האנגלית לשאלה הראשונה, המתבטאת בהתנגדות לדירקטיבה של מועצת הקהילות האירופיות, היא, כי הסוכנים מסוגלים לעמוד על זכויותיהם ולהבטיח לעצמם בהסכם הוראות פיצוי מיוחדות למקרה של ביטולו. אם לא עשו כן, אין הם זכאים אלא לעמלות שהרוויחו בתקופת החוזה (ראה דו"ח ה- ,law commission, supra). 7at) איני סבורה, שניתן להשיב תשובה כוללת ונחרצת, כזו או אחרת, שתחול על כלל המשווקים למיניהם ובכל הנסיבות. הדבר תלוי בעובדותיו ובנסיבותיו של כל עניין. כך, למשל, אם על-פי הסכם השיווק לוקח היצרן על עצמו לשלם למשווק פנסיה או הטבות סוציאליות אחרות, אפשר שישתמע מכך, כי אלה באות לפצותו גם על אובדן השוק בתום ההסכם. כך גם אם העמלות או הרווחים שהמשווק מקבל גבוהים הם מהמקובל. לעומת זאת, במקרים אחרים, בם נמשך ההסכם לאורך שנים והמשווק הגדיל באופן