ג) טענת חוסר תום-לב בשימוש בזכות לבטל את החוזה, המתבטא בהולכתן שולל של המערערות במשך כשלוש שנים על-ידי המצג שלא יחול שינוי במדיניות השיווק, לאחר שהמגמה לשינוי כבר התגבשה. בכך נמנע מהמערערות להיערך מבעוד מועד לקראת הבאות, ונגרם להן נזק מיותר. טענה זו עלתה בבית המשפט קמא רק בשלב מאוחר.
ד) טענה לסעד מכוח דיני עשיית עושר שלא במשפט. טענה זו הועלתה רק בערעור. מהות הטענה היא, כי המשיבה התעשרה שלא כדין עקב ביטול החוזה, בכך שקיבלה את טובת ההנאה של המוניטין ושל שוק הלקוחות שבנו המערערות, על הרווחים הצומחים לה ממנו. התעשרות זו מחייבת את המשיבה להוציא את בלעה מפיה (ראה: ע"א 741/79 [1], בעמ' 540-541; ע"א 156/82 [2], בעמ' 97) ולהחזיר למערערות את טובת ההנאה, המופקת על-ידיה במשך תקופה מסוימת.
ה) טענה לפיצוי בגין אי-מתן הודעה סבירה על ביטול החוזה. הטענה היא, שהודעת הביטול לא הייתה סבירה, משום שניתנה בטרם הייתה למערערות הזדמנות להפיק רווח סביר מהעיסקה ומשום שלא הספיקה כדי לאפשר להן להתארגן לקראת השינוי.
את הסכום הכספי שתבעו בנו המערערות בסיכומיהן כך:
א) אובדן הרווח הנקי (% 20מסכום המכירות) עבור שלוש השנים מאז גמלה המדיניות של המשיבה לעבור לשיווק עצמי על-ידי חברות בנות ועד מתן ההודעה למערערות.
ב) אובדן רווח כנ"ל עבור שנה נוספת בשל ביטול החוזה ו/או אי-מתן הודעה מספיקה ו/או התנהגות שלא בתום-לב. את החישוב לשנה ערכה במכתבה ת/.18
אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסכם מסחרי שנעשה לתקופה בלתי מוגדרת ניתן לביטול בהודעה סבירה. השאלות המתעוררות הן, אם ההודעה הייתה סבירה, וכן, אם עקב ביטולו של החוזה, בזכות, קמות למערערות הזכויות הנטענות על-ידיהן.
--- סוף עמוד 670 ---
.4הערכאה הראשונה, כבוד השופט י' גלעדי, קבעה, שלמערערות לא קמה זכות קניינית בהפצה ובמוניטין. המאמץ שעשו בבניית השוק למוצרי המשיבה לא היה כרוך בהשקעה כספית משמעותית אלא בשכנוע הצרכנים ובהדרכתם, ו"מאמץ זה הביא לתובעות רווח מידי"; המערערות לא שילמו מאומה בעד זכות ההפצה, והמוניטין שלהן כסוכנים מפיצים לא נפגע. עוד החליטה הערכאה הראשונה, כי לא הוכח נוהג לשלם פיצוי בגין ביטול הסכם לתקופה בלתי קצובה, וכי, בהסתמך על ראיות מטעם המשיבה, פרק הזמן המקובל והנהוג בסחר בינלאומי למתן ארכה לביטול הוא 30- 90יום. ההודעה של 70יום שניתנה למערערות הייתה סבירה, מה גם שלא נדרשה מהן השקעה של ממש, אף לא, בשל אופיים של המוצרים, החזקת מלאי לזמן ממושך. על סמך קביעות אלה דחה השופט המלומד את טענות המערערות הן בגין עצם ביטולו של החוזה והן בגין אי-מתן הודעת ביטול סבירה.