בדנמרק פסק בית-משפט, משיקולים כלליים של התעשרות, פיצוי על נזקיו של מפיץ בלעדי שההסכם עמו בוטל ללא צידוק לאחר שפעל במשך שנים אחדות לקידום מוצריו של היצרן והגיע להיקף מכירות ניכר באזור שלו. בקביעת סכום הנזק הביא בית המשפט בחשבון את העובדה, שהתנהגות היצרן הביאה על המפיץ אובדן לקוחות, שיש להניח שהיצרן והסוכן החש שלו המשיכו להפיק מהם תועלת. ראה 54-. 53hansen and foighel, supra, at
--- סוף עמוד 699 ---
מסקירה השוואתית מתומצתת זו עולים קווים משותפים, המאפיינים את הגישה בארצות שונות של הקונטיננט בחקיקה, בפסיקה ואצל מלומדים, לפיה זכאי הסוכן (ובמקרים מתאימים גם המפיץ) לשיפוי על אובדן שוק לקוחות, שהוא בנה ואשר היצרן (או הספק) ממשיך ליהנות ממנו לאחר ביטול ההסכם. לצד זכות זו, ובנוסף לה, זכאי הסוכן למתן הודעת ביטול סבירה (לעתים תוך קביעת זמן מינימאלי בחקיקה) של הסכם לתקופה בלתי קצובה או פיצוי במקומה, לעתים גם פיצוי על אי-חידושו של הסכם לזמן קצוב, אם נעשה שימוש לרעה בזכות שלא לחדש (כך גם בחקיקה הנ"ל בארצות-הברית). הגישה נובעת משיקולים של צדק ויושר, הגינות, תום-לב, נאמנות, שימוש לרעה בזכות של היצרן, בדומה לשיקולי הצדק והיושר שביסוד חוק עשיית עושר שלנו, שעליו מבוססת מסקנתי שלי.
היתרון בכלי שנותן בידינו החוק הוא בגמישותו. להבדיל מהחקיקה הקונטיננטלית, אין החוק מגביל אותנו במסגרות נוקשות - לא לגבי קבוצה זו או אחרת של אנשים הזכאים לסעד ולא לנסיבות מוגדרות כאלה או אחרות שבהן יש להעניק את הסעד. אנו חופשיים להעניק את הסעד בכל מקרה ראוי שבו ההתעשרות מקוממת את חוש הצדק וההגינות והיא עונה בכך על היסוד "שלא על פי זכות שבדין" שבסעיף 1(א) לחוק.
.11ההשבה
להבדיל מהשיפוי (או הפיצוי) הכספי הנפסק במדינות הקונטיננט, הסעד לפי החוק הוא סעד של השבה, וכפי שכבר נאמר, ההשבה עבור האובדן שמדובר בו כאן אינה ניתנת להיעשות בעין. הדבר יעמוד בסתירה לזכותו של כל אחד מהצדדים לחוזה מסחרי שנעשה לתקופה בלתי מוגבלת בזמן להביאו לסיום, זכות שהצדדים אינם חלוקים עליה.
הסעד לפי החוק במצבים אלה הוא השבה בשווי. ההשבה אינה נגזרת מההפסד או האובדן לצד הנפגע אלא מטובת ההנאה שהפיק הצד המתעשר שלא כדין (ראה ע"א 457/81 [14], בעמ' 74). טובת ההנאה שבאה למשיבה היא חוג הלקוחות שהמערערות רכשו והמוניטין שהן בנו למוצריה, שעד אז לא היו מוכרים בישראל.