המערערות בנו, יש מאין, למוצרי המשיבה שוק נכבד, שהגיע בתום החוזה, לאחר שש שנות פעילותן, להיקף מכירות של כ- 100אלף דולר בשנה. כל זאת, לפי העדויות, כתוצאה מעבודה ברוכת כישרון, כישורים, מרץ וכוח שכנוע של ד"ר זוהר. שוק זה נפל לידי המשיבה כפרי בשל. חוסר תום הלב שלה, עליו עמדתי לעיל, היה בו כדי להגדיל את זכייתה על חשבון פעילותו זו של ד"ר זוהר. לוא גילו למערערות את תכניתן לעבור לשיווק עצמי באמצעות המשיבה הראשונה, לא היה ד"ר זוהר עמל להמשיך לפתח את השוק למוצרים אלה על חשבון מוצרים מתחרים, שעסק גם בהם בידיעת המשיבה וללא התנגדותה. טובת ההנאה שקיבלה המשיבה היא הרווח הנקי
--- סוף עמוד 700 ---
מניצולו של השוק הזה. שוויה הוא כחסכון ההנחות שנתנה למערערות, בניכוי הוצאות ההפצה העצמית שלה (באמצעות חברת הבת). שיעור ההנחות הוכח. לא הוכחו הוצאות ההפצה של חברת הבת. נוכל לקבל, כקנה מידה לחישוב השווי הנקי, את הנתונים של המערערות. לפי הקביעה בפסק הדין, הרווח שלהן היה "% 20מהמחיר". קביעה זו, כאמור בפסק הדין, מבוססת על עדותו של ד"ר זוהר, לפיה "רוח נטו הוא % 20מסכום המכירות" (עמ' 5לפרוטוקול). בשנה האחרונה להסכם הפיקה על-כן המשיבה טובת הנאה בשווי של 000, 20דולר. ברור שאין מדובר בהשבת הנאה זו למשך תקופה בלתי מוגבלת בזמן. גם המערערות אינן טוענות לכך.
בגרמניה ובדירקטיבה של מועצת הקהילות האירופיות מדובר בתקרה של שנה אחת
לפי הממוצע של חמש השנים האחרונות (שם מדובר בשיפוי על הפסד השוק לסוכן, ואילו אנו מדברים בשוויה של טובת ההנאה ליצרן). זו קביעה שרירותית של חקיקה נוקשה, שאינה תואמת את שיטתנו, השומרת על גמישות תוך התאמה לנסיבותיו של כל מקרה.
בקביעת משך התקופה לחישוב סכום ההשבה אביא בשיקוליי את הגורמים הבאים: א) את חוסר תום הלב של המשיבה, שגרם למערערות להגדיל את שוק הקונים של מוצרי המשיבה על חשבון פגיעה באינטרס העצמי שלהן לפתח שוק מתחרה.
ב) את המחיר הנמוך יחסית ליחידת המוצר (ת/2) ואת המחזור העסקי הקצר בשל התכונות הרדיואקטיביות שלו, שהם גורמים המשפיעים על שיעורו של הרווח למפיץ (שהיא טובת ההנאה של המשיבה) ועל הזמן הדרוש להפקתו.
בהתחשב באמור לעיל הייתי מעמידה את שווי טובת ההנאה של המשיבה, שאותה היא חייבת להשיב, על תקופה של שנה אחת מיום סיומו של החוזה.
לא כללתי בשיקוליי פוטנציאל נוסף לניצול המוניטין שהמערערות בנו למוצרי המשיבה בישראל, בשל היקפו המצומצם של השוק הישראלי. גם לא הבאתי בשיקוליי את ההוצאות וההפסדים השונים שהמערערות תבעו (על-פי הפירוט במסמך ת/18). בין אם אלה הוכחו בין אם לאו - למערערות אין עילה לתביעת פיצוי על נזקים ו הפסדים. אלה היו מגיעים להן, אילו בוטל החוזה שלא כדין. אך לא כך הדבר. זכותן היא להשבה לפי עילת עשיית עושר. מידת נזקיהן של המערערות אינה רלוואנטית לקביעת שווי ההשבה. שווי טובת ההנאה שקיבלה המשיבה הוא הקובע.