הסכום להשבה יהיה על-פי זאת 000, 20דולר. סכום זה, הנקוב בדולרים, יישא ריבית בשיעור של % 15לשנה מיום 1.2.80(בו נכנס ביטול החוזה לתוקף) ועד התשלום. הריבית בשיעור זה מיועדת לפצות את המערערות גם על ירידת ערך הדולר וגם על דמי שימוש בכסף בתקופה זו של כעשר שנים. השווה (ע"א 672/81 [15], שגם בו היה מדובר בתקופה של עשר שנים.
--- סוף עמוד 701 ---
.12עילת חוסר תום הלב
השופט המלומד קיבל את טענת המערערות, שהמשיבה נהגה עמן בחוסר תום-לב, אך לא נזקק לעילה זו, מאחר שלא נטענה ואף לא הוכח שיעור הנזק הנתבע בגינה.
אמנם, בא-כוח המערערות טוען, שהעובדות שהוכחו מלמדות על חוסר תום-לב וכי שיעור הנזק הוכח. אינני רואה צורך להיכנס לבירור העניין, מאחר שלהתנהגותה של המשיבה המהווה חוסר תום-לב ניתן כבר משקל הן בשאלת מתן הסעד למערערות על-פי החוק והן בשאלת שיעור ההשבה הכספית.
.13עיינתי בחוות הדעת של חביי, וברצוני להבהיר כמה נקודות: א. אינני גורסת, שבכל מקרה של ביטול הסכם הפצה (או סוכנות) בלתי מוגבל בזמן תקום למפיץ (או לסוכן) תביעה בעילה של עשיית עושר נגד היצרן (או הספק) בגין שוק הלקוחות שבנה. עילה זו מתקיימת רק באותן נסיבות בהן ההתעשרות היא בלתי צודקת והיא לכן "שלא כדין". צריך גם שהתעשרות זו תפגע בזכות או באינטרס של המפיץ, או לפחות בציפייתו, הסבירה בנסיבות המקרה, שההסכם יימשך. מקובלים עלי דברי חברי, השופט ברק, כי יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה הנוכחי מתקיימות, לדעתי, הנסיבות, אותן פירטתי בסעיף 10(ג) ובסעיף 11לעיל לפסק הדין, המקימות עילה זו.
ב. אשר להסכם לזמן קצוב, מסכימה אני עם דברי השופט ברק, ש"יש להניח, כי בדרך כלל, ובהיעדר נסיבות לסתור, לא נראה בפיתוח השוק על-ידי הסוכן משום התעשרות שלא כדין של היצרן", אם כי תיתכנה להלכה גם נסיבות מיוחדות, שבהן יהיה מקום למסקנה אחרת.
ג. אשר לעילה החוזית - אינני שוללת אותה כעילה לפיצויים בגין הפרת החובה לתת הודעה סבירה לביטול הסכם הפצה שלא נקצב לו זמן. זו תהיה העילה היחידה במקרה בו אין מתקיימות הנסיבות לעילה בעשיית עור.
הבדלי ההשקפה ביני לבין השופט ברק הם בדבר מטרתה של ההודעה הסבירה והיקף הפיצוי הנגזר ממנה בעילה זו. גישתי שלי מסתמכת על הפסיקה שלנו, בעקבות הפסיקה האנגלית (כמובהר בסעיף 6לעיל לפסק הדין), לפיה הזמן הסביר (או הפיצוי תחתיו) נועד לאפשר למפיץ לכסות את השקעתו בזמן, במאמץ ובהוצאה, להפיק רווח סביר מהעיסקה וכן גם להתארגן לקראת סיום ההסכם. הזמן הסביר (והפיצוי בהיעדרו) לא נועד לפצות את המפיץ על שוק הלקוחות שבנה ואשר היצרן מפיק ממנו את ההנאה המלאה אחרי ביטול ההסכם.