פתרונו שלי רק מיישם, בנסיבות המתאימות, את עילת ההתעשרות לפי החוק, למתן סעד השבה על טובת ההנאה שהיצרן מפיק מאותו שוק. הוא בא בנוסף על ההודעה הסבירה, או הפיצוי הניתן בהיעדרה, בעילה החוזית למטרות המוגבלות על-פי הפסיקה שלנו שאימצה את הפסיקה האנגלית.
שני הפתרונות הללו אינם חופפים זה את זה. לכל אחד משני פתרונות אלה יתרונות וחסרונות משלו.
--- סוף עמוד 703 ---
פתרונו של השופט ברק מקנה למפיץ סעד מן הדין, לו הוא זכאי בכל מקרה של ביטול הסכם הפצה לזמן בלתי מוגבל. יש שיראו בכך יתרון ויש שיראו בכך חיסרון, הכול בהתאם לנקודת מבטו של המשקיף.
חסרונו הוא בכך, שדרכו לפיצוי חייבת לעבור דרך קביעת הזמן הסביר להודעת הביטול, שרק היעדרו, המהווה הפרה, מקים את העילה ומזכה בפיצוי. אורך הזמן הסביר חייב להיות מותנה ומשתנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה (לא נוכל להסיק עליו "ממקרים דומים" כפי שסבור השופט ברק. אין מקרה דומה, שבו נקבע זמן סביר לאפשרות של מיצוי השוק על-ידי מפיץ שבנה אותו במאמציו, פשוט משום שהפסיקה לא הכירה עד כה בפתרון זה). הנורמה היא מתן ארכה של זמן סביר, לא של פיצוי. הפיצוי בא רק כסעד בעקבות הפרה - שאיננה הנורמה. ככל שהשוק שבנה המפיץ רחב יותר, כך תארך תקופת הזמן הסביר להודעת הביטול, שמטרתה, לפי פתרון זה, גם לאפשר למפיץ לקטוף את פרי עמלו ולמצות את השוק. תוצאת הדבר היא התמשכות הקשר בין היצרן למפיץ במשך תקופה ארוכה, שלא מרצונו של אחד הצדדים. קשר זה, כפי שהובהר בסעיפים 5(ב) ו- 7לעיל לפסק הדין, מחייב יחסי אמון. יחסים כאלה לא ניתן להבטיח על-ידי כפייה.
פתרוני שלי יתרונו בכך שהוא בתחום הדין המצוי. חסרונו או יתרונו - בהתאם לנקודת המבט של המשקיף - הוא בגמישות שנותנת עילת ההתעשרות להענקת סעד ההשבה רק באותם מקרים שבנסיבותיהם התעשרותו של היצרן מקוממת את חוש הצדק. אך בהשבה זו יזכה גם מפיץ אשר נזקיו בתחום המטרה, שלמענה נדרשת ההודעה הסבירה בעילה החוזית, על-פי הגישה המסורתית, הינם מצומצמים, ולעומת זאת טובת ההנאה הצומחת ליצרן מניצול השוק שנבנה הם גדולים. כך הדבר במקרה הנוכחי, בו (כמובהר בסעיפים 4ו- 6לעיל לפסק הדין) המערערות לא נדרשו להשקעה ממשית וזכו לרווח מיידי והקימו שוק לקוחות מרשים רק הודות למאמץ ולכושר השכנוע שלהן. במצב זה די, לפי הגישה המסורתית בהודעה של זמן קצר יחסית - במקרה הנוכחי נפסק כי די ב- 70יום בלבד - ולא נגרם נזק של ממש לפיצוי כספי.