23. בסופו של יום, אין מחלוקת כי נוריאל לא השלים את כל שהתחייב בו לעניין הרישום. די בכך כדי שלא תחול על כהן חובה לבצע תשלום נוסף וממילא לא קמה בקשר לכך עילת ביטול.
24. מכל מקום, אפילו היה ממש בטענות כלפי כהן, לא ניתן להגיע לתוצאה לגיטימית של ביטול העסקה הראשונה וביצוע עסקה שניה בת-תוקף על יסוד המהלכים שנעשו בענייננו.
לא בכדי נוריאל לא נתן התראות מוקדמות בדבר הימנעותם של כהן מתשלום נוסף. היה זה, אל נכון, משום שהוא הכיר וידע כי כלל לא בשלו התנאים לכך שכהן יהיו חייבים בתשלום כזה. על כל פנים, ככל שנוריאל סבר שכהן אכן הפרו את ההסכם, היה עליו לתת התראה בכתב ורק אם זו לא תיענה כעבור 15 יום, היה רשאי לבטל את ההסכם. כך קובע במפורש סעיף 10(ד) להסכם.
על כל האמור אוסיף, כי משהשתלשלות העניינים הייתה כמפורט לעיל והביטול נעשה באמצעות המכתב האמור, הרי שהביטול יכול היה להיכנס לתוקפו לא לפני 3.11.13 (בחלוף 15 יום ממשלוח המכתב) וממילא אין תוקף לעסקה השניה עם התובעים, שבוצעה כבר ב-20.10.13.
25. בהמשך לכל שנאמר, טענותיהם של התובעים הן טענות סרק, אשר אין בהן להצדיק תוצאה שונה מזו שנקבעה. גם הראיה הנוספת – שניתן לתובעים היתר מיוחד להגשתה (כנ"ל בסעיף 11) – אינה משנה את התמונה המתקבלת בכללותה ואין בכוחה להביא לקבלת התביעה המופרכת שבה עסקינן.
26. על כל שנאמר עד כה אוסיף, כי טענות דומות לאלה שמעלים התובעים עתה עלו ונדחו במסגרת הליך הבוררות. אכן, התובעים עצמם לא היו צד להליך האמור. לכן לא הוטלה עליהם חבות מכוחו בהזדמנויות שונות בעבר ותביעתם לא סולקה על הסף (כמצוין בסעיף 6(ג) ו-(ד) דלעיל). גם עתה לא נגזרה התוצאה ממה שנפסק בהליך הבוררות. עם זאת, בהינתן הפסק האמור והעובדה שהוא ניתן לאחר שבאותו שלב העלה נוריאל טענות ברוח אלה שמעלים עתה התובעים, יש בכך חיזוק נוסף לתוצאה שנקבעה עתה.
27. בשולי פסק הדין אוסיף, כי פסק דין זה אינו נגזר מראיה פלונית או אלמונית וגם לא מההתרשמות הספציפית מן העדים, אלא מהתמונה בכללותה ומכל שנאמר עד כה. עם זאת, ההתרשמות מן העדויות מוסיפה חיזוקים נוספים לתוצאה שנקבעה. בשל כך וכעניין בפני עצמו אוסיף את שלהלן.
עדותו של עו"ד שמריה מלכה הותירה רושם שלילי מאד. ניכר בה כי הוא מנסה לתת הסברים דחוקים להתנהלותו בכל מהלך העניינים, במיוחד בהיותו עורך דין ובהינתן מעמדו הספציפי בשלבים השונים (כנ"ל בסעיף 3).
עדותו של נוריאל הייתה גם כן בעייתית. אין זאת אלא שהוא נגרר אחרי אחיו ובכך תרם לבעייתיות שהובילה להליך דנן, אשר במסגרתו הוא נדרש להצטדק ולהסביר מדוע פעל כפי שפעל ושינה עורו פעם אחר פעם.
לעומת העדויות האמורות, הנתבע 2 ואביו הותירו רושם של אנשים תמימים ומהימנים, אשר שלא בטובתם נקלעו לסבך שבו עסקינן. גם אם ניתן למצוא קשיים מסוימים בעדויותיהם (כגון בהינתן הראיה הנוספת, הנ"ל בסעיף 11), הרי שהדבר מעיד דווקא על העדר תכנון מדוקדק של העדות ועל אמירת הדברים הזכורים כהווייתם. מכל מקום, אין בכך להביא לתוצאה שונה, בהינתן הפסיפס בכללותו.