ג. טענות הקיפוח של התובעות בגין פיטוריה של ז'אנה מעבודתה בחברה או בגין הפסקת שירותיי ייעוץ באמצעות נובוטק
יש להבהיר כבר בשלב זה, כי קיימת אבחנה של ממש בין טענת בעל מניות בחברת מעטים בדבר ציפייה לגיטימית להיות מועסק על ידי החברה – לבין טענה בדבר ציפייה לגיטימית להיות שותף לניהול החברה או לכהן כדירקטור בה.
טענותייה של ז'אנה בכל הקשור לעבודתה עבור החברה, בין באופן עצמאי ובין באמצעות הסכם הייעוץ, מתייחסות לציפייה להיות מועסקת על ידי החברה.
סיווגה של החברה כחברת מעטים או כמעין שותפות אינו מביא בהכרח למסקנה לפיה קיימת לכל אחד מבעלי המניות של אותה חברה הזכות להיות מועסק על ידה ולעבוד עבורה.
על זכות זו להיות מעוגנת בדרך כלל במסמכי היסוד של החברה ולא כך הדבר במקרה שלפניי.
אומנם, נסיבות התאגדותה של החברה על רקע הכרותם הקודמת של רוב בעלי המניות בעת עבודתם בליוור ישראל וכוונת הצדדים לרכוש את קו הייצור בתחום אותו הכירו, תוך חלוקת האחריות לגבי העבודה ביניהם, מביאות למסקנה כי בתחילת הדרך הייתה אכן הסכמה והבנה כי כל בעלי המניות יועסקו על ידי החברה. דני כמנכ"ל; אורי בפיתוח עסקי ובניהול מפעל הנוזלים; ז'אנה כמנהלת טכנית ואילן כמנהל מפעל אבקות ואחזקת המפעל, כל זאת כפי שעולה מתצהירה של ז'אנה שלא נסתר בעניין זה.
כך עולה גם במפורש מפרוטוקול ישיבת הנהלה של החברה מיום 18.4.01 (אשר צורף במסגרת המסמכים של נספח 10 לתצהירה של ז'אנה).
בפרוטוקול זה נקבעה חלוקת תפקידים מפורשת בין ז'אנה, אילן, אורי ודני – כאשר התפקידים המיועדים הינם תפקידים תפעוליים של עובדים כגון: פיתוח מוצרים; הבטחת איכות; ספרות טכנית – לגבי ז'אנה. ניהול מחסן; משלוחים; תכנון והקמה של המפעל – לגבי אילן. רכש ואריזות; גבייה בשוק המקומי; פיתוח עסקי בשוק המקומי וציוד – לגבי אורי. תמחור; תקשורת מול נורקם, תיק ביטוחים, ניהול פיננסי טלפונים סלולוריים ורכב –לגבי דני.
ברור כי לא מדובר בתפקידים המוטלים עליהם כדירקטורים בחברה.
עם זאת, אין בהבנה זו בתחילת פעילותה של החברה בשנת 2001 כדי להוות התחייבות של החברה להעסיק את מי מבעלי המניות ללא הגבלת זמן.
במקרה הנוכחי, בחרו, כאמור, רוב בעלי המניות להתקשר עם החברה, מספר חודשים לאחר הקמתה, בהסכמי ייעוץ באמצעות חברות בשליטתם.
הצדדים החליטו אם כן כי ההתקשרות בין בעלי המניות, בין באופן אישי ובין באמצעות חברה בשליטתם, לבין החברה תהיה על פי אותו הסכם.
בהסכם הייעוץ (נספח 10 לכתב התביעה) נקבעה הוראה לפיה החברה רשאית לסיים את ההתקשרות בכל עת תוך מתן הודעה מוקדמת בכתב של 60 יום.
זכות מקבילה לביטול ניתנה לנובוטק.
כמו כן, קבע הסכם הייעוץ כי החברה זכאית לסיים את ההסכם באופן מידי על בסיס "סיבה מוצדקת" (תרגום שלי- ד.ק).
מונח זה הוגדר בהסכם, בין היתר, כהפרה חמורה של אמון על ידי היועץ או עובדיו מעילה וכן הפרה מכוונת של תנאים יסודיים בהסכם.
במכתב ביטול הסכם הייעוץ, אשר שלח דני לז'אנה ביום 1.10.10, נאמר אומנם כי סיום ההתקשרות בין החברה לבין נובוטק יכנס לתוקף 60 יום ממועד משלוח המכתב.
עם זאת, נאמר במכתב באופן חד משמעי כי עם קבלת ההודעה על הפסקת שירותי הייעוץ "אין צורך שהגב' ז'אנה נוב תגיע למשרדי החברה ו/או למתקניה זאת מיד עם קבלת מכתבנו זה" (נספח 15 לכתב התביעה).
למען הסר ספק, הבהיר דני את הדברים פעם נוספת במכתב אשר שלח מאוחר יותר בו נאמר כי מדובר על הפסקת נוכחות של ז'אנה במפעל כבר ביום ראשון (נספח 16 לכתב התביעה).
לכן, יש להתייחס להודעה בדבר הפסקת ההתקשרות בהסכם הייעוץ כאל הפסקת התקשרות מידית. הפסקת התקשרות מעין זו כפופה לתנאי הסכם הייעוץ בעניין "סיבה מוצדקת" כפי שציינתי לעיל.
אולם, השאלה האם פעלה החברה כדין ועל פי תנאי הסכם הייעוץ - הינה שאלה נפרדת ושונה לחלוטין משאלת הציפייה הלגיטימית של כל אחד מבעלי המניות להיות מועסק על ידי החברה.
המסקנה היא כי כל אחד מבעלי המניות היה ער לכך שהחברה רשאית לסיים את ההתקשרות עמו וכי לא קיימת כל הבטחה או ציפייה להיות מועסק על ידי החברה ללא הגבלת זמן.
לכן, עצם מתן ההודעה על הפסקת הסכם הייעוץ אינה בגדר קיפוח של מי מהתובעות.
לאור זאת, אין צורך לדון במסגרת התביעה שלפניי בטענות השונות של הנתבעים באשר לסיבות שהצדיקו, לטענתן, את סיום הסכם הייעוץ. זאת, גם בנפרד וללא כל קשר לשאלת תוקפו ומהותו של הסכם הפשרה בבית הדין לעבודה.
כמו כן, הצדדים נהגו על פי הוראות הסכם הייעוץ כבר במועד מוקדם להודעת הפסקת ההתקשרות שנשלחה לנובוטק.
ז'אנה אישרה בחקירתה הנגדית כי הייתה שותפה להודעתו של דני לפיה הוא עומד לפטר את אורי ולסיים את הסכם הייעוץ עם כמלוג.
ז'אנה נשאלה מה משמעות היותה שותפה להודעה של דני.
תשובתה הייתה "דני הודיע לי שהוא הולך לפטר את אורי
ש. ומה את אמרת על זה?
ת. שחבל." (עמ' 56 לפרוטוקול).
לאור זאת, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי התובעות היו מודעות לאפשרות לסיים את הסכמי הייעוץ ואף לעובדה כי החברה עשתה זאת בפועל.
גם לאחר שהתובעות קיבלו את מכתבו של דני באשר להפסקת הסכם הייעוץ, לא הועלתה על ידן טענה כלשהי באשר לקיפוח או טענה לפיה זכותה של ז'אנה להמשיך ולהיות מועסקת על ידי החברה ללא הגבלת זמן מעצם היותה בעלת מניות.
בפרוטוקול האסיפה הכללית של החברה מיום 18.10.10 נרשמו באופן מפורט דבריה של ז'אנה אשר ביקשה לומר מילים מסוימות לאחר הפסקת הסכם הייעוץ. ז'אנה ציינה את עבודתה במהלך 10 השנים ואת הסיכונים שלקחה בביצוע עבודה זו, ז'אנה ציינה כי הסכומים ששולמו לה אינם משקפים סכומים אותם מרוויחים אנשים במעמדה או את הסכומים שהיא נהגה לקבל כשכר בליוור ישראל.
ז'אנה ביקשה כי ישולם לה או לנובוטק פיצוי בגין המאמצים אשר נעשו על ידן במהלך שנות עבודתה.
ז'אנה איחלה לנוכחים הצלחה בהמשך ניהול העסק וביקשה כי שאלת הפיצוי תטופל באופן מהיר.
בחקירתה הנגדית נשאלה ז'אנה האם הדברים המצוינים בפרוטוקול בהקשר זה בסעיף 3 משקפים את מה שנאמר על ידה.
ז'אנה השיבה כי אין היא יודעת מה נאמר בסעיף 3 ולאחר מכן ביקשה כי יקראו לה אותו בעברית.
תשובה ישירה לשאלה לא ניתנה על ידה. אולם, ז'אנה אישרה כי דיברה על זכותה לפיצוי; על מה שעשתה במשך 10 שנים בחברה וכי נתנה סקירה על מה השקיעה בחברה "וכמה החברה הזאת קיימת בזכותי" (עמ' 56 לפרוטוקול).
דברים אלה עולים בקנה אחד עם האמור בסעיף 3 לפרוטוקול.
עובדה אחת ברורה לחלוטין - ז'אנה לא העלתה כל טענה באשר לעצם זכותה של החברה להפסיק את ההתקשרות עמה או את הסכם הייעוץ עם נובוטק.