39. ומה נשתנה במסגרת ההליך המשפטי?
בשולי הדברים ואולם לא בשולי העניין, הנני מוצאת לציין כי, כאמור לטענת המבקשים המועד הרלוונטי לבחינת המידע אשר עמד בפני הבנק הינו מועד מסירת הודעת הסגירה. באשר לטענתם זו, הרי שכפי שפורט על ידי לעיל בהרחבה, לגופם של דברים מצאתי כי די היה במידע כפי שעמד בפני הבנק במועד הודעת הסגירה בכדי להצדיק סירובו למתן שירות.
עוד טוענים המבקשים- כפי שפורט כי ככל שהיתה ניתנת להם על ידי הבנק ההזדמנות הנאותה, הרי שהיה בידם להפיס כל חשד וחשש אשר עלה בליבם של עובדי הבנק. באשר לטענה זו, בכל הנוגע להליך אשר התקיים על ידי הבנק, קבעתי כי ההליך שבוצע על ידי הבנק היה הליך תקין במסגרתו ניתנו למבקשים אין ספור הזדמנויות להמציא מסמכים ואסמכתאות ואולם הם כשלו שוב ושוב מעשות כן. זאת ועוד, כפי שפורט, בנסיבות כפי שפורטו, חל משבר באמון אשר רחש הבנק ללקוחותיו וזאת, הן לאור מחדלם מהמצאת מסמכים ואסמכתאות ואולם הן משום שהתחוור כי מצגיהם כפי שהוצגו עובר לפתיחת החשבון ואגב הפעילות, לא היו נכונים.
יחד עם זאת ומבלי לגרוע מן האמור, הנני סבורה ואפרט להלן כי ממילא, גם לגופם של דברים, לא זו בלבד שלא התחוור במסגרת ההליך המשפטי כי חשדות הבנק כלפי המבקשים הינם בגדר "עורבא פרח", ההיפך הוא הנכון, ההליך המשפטי חיזק עוד יותר את החשדות כלפי המבקשים ולימד כי באשר לפעילויותיהם הפיננסיות- רבים הנסתרים, התהיות והתמיהות, על פני הגלוי לכאורה ומוצהר. באשר לממצאים אלו, הרי שלאור מסקנתי ולפיה ממילא גם במידע כפי שעמד בפני הבנק במועד מתן הודעת הסגירה, היה די בכדי לבסס סירוב סביר למתן שירות, אינני נדרשת להכרעה בשאלה, האם משהתחוור במסגרת ההליך המשפטי כי בסיכומו של דבר יש בחשדות הבנק ממש, יש בכך בכדי להצדיק בדיעבד את החלטת הסגירה, או שמא, שומה על בית המשפט להתעלם מראיות הנוגעות ללקוח ואשר יש בהן בכדי לבסס בעיתיות בפעילותו, אשר התבררו לראשונה במסגרת ההליך המשפטי.
מכאן אפנה לממצאים כפי שהתחוורו במסגרת ההליך המשפטי.
40. כך ראשית, בכל הנוגע לקשר בין חברות UFX בווריאציות השונות (TRADE ו – MARKET) – הרי שהתברר כי מדובר בחברות שכולן כיום בבעלות אחת של מר דניס דה יאנג- אזרח הולנדי, המתגורר בקפריסין ואשר הינו הבעלים של החברות, אשר אחת מהן כאמור התאגדה בבליז והשנייה בוונואטו – שתיהן מדינות OFFSHORE, אשר הכספים מהן מועברים מחשבונות במדינות אחרות . אותו דניס דה יאנג, הינו בנו של אחד מבעלי המניות בפרגון אי אקס [ראו עדותו שבעמוד 11; נספח 2 לתצהיר מיכל]. אציין עוד כי התחוור שגם חברת רילינטקו (היא החברה השלישית עמה עובדת המבקשת – מבין ארבע )– הינה חברה בשליטת דה יאנג [ראו עדותו של מר מיכל בעמוד 29 שורות 5-6]. יתרה מכך, במסגרת עדותו של מר טולדנו התחוור כי אמנם חברת טויגה מדיה נקראה בתחילה UFX , הוא ושותפיו יזמו את הקמת חברת UFX וההסבר אשר ניתן על ידו לשם כך הוא [בעמודים 89 משורה 20 ועד לעמוד 91 שורה 11]:
"כשהקמנו את החברה, היתה לנו בעיה שלא היו לנו לקוחות. הקמנו תוכנה במשך שנה, פיתחנו, פיתחנו, פיתחנו, בזבזנו את כספי המשקיעים, ולא היו לקוחות. התוכנה היתה יקרה מדי. אז אמרנו – אולי נקים בעצמנו לקוח, כדי להראות לעולם שיש דבר כזה. התחלנו בהקמה. קראנו ללקוח הזה UFX, היה לו חברה ישראלית ואז פגשנו את דני דה-יונג שראיתם מקודם והוא נורא רצה להיכנס לתחום הזה ופשוט מכרנו לו את מה שהתחלנו אתו. והוא הפך להיות חברת UFX.
ש: זאת אומרת, ממה שאני שומעת ממך, היזמים של הרעיון הזה, של טויגה, הפלטפורמה וחברות UFX היו אתה ויונג ביחד, דניס דה יונג.
ת: לא, זה לא מה ששמעת ממני. אני אסביר שוב, אם לא הבנת.
לנו לא היו לקוחות. פיתחנו תוכנה, אין לה לקוחות.
ש: הבנתי. כן.
ת: הקמנו סוג של ברוקראז' דמה, כדי להראות שאפשר להתעסק, אפשר להשתמש בתוכנה והיא טובה.
ש: כן. ואז פגשתם את דה יונג?
ת: ואז פגשנו את דה יונג, הוא דיבר על זה שהוא נורא רוצה להקים חברת CFD's,
ש: כן.
ת: אמרנו לו – אוקיי, אנחנו כבר בהתחלה של דמה, קח את זה. והוא לקח את זה.
...
העד: UFX באה לעולם בעקבות זה שדני דה יונג החליט שהוא רוצה לפתוח חברת CFD's ולנו היה כבר משהו שהתחיל, אמרנו לו – לך על זה.
...
כב' השופטת: אז רגע, מבחינת הסדר הכרונולוגי,
....
כב' השופטת: כן. וזה לא שהיה לכם את UFX בתור לקוח ולכן קראתם לחברה שלכם UFX, בשביל לעשות איזה שהוא קשר ביניכם לבין הלקוח UFX,
העד: לא לא.
כב' השופטת: אלא אתם יצרתם את השם UFX,
העד: נכון.
כב' השופטת: אחרי זה פגשתם מישהו, ונתתם לו בעצם את השם ואז גם שיניתם את השם שלכם לטויגה?
העד: בוודאי."