זאת אף זאת, לטענת המבקשים גם ככל שהתעוררו בליבם של עובדי הבנק חשדות, הרי שבמסגרת הליך תקין היה על הבנק לשקף אל מול לקוחותיו – המבקשים - את חשדותיו וחששותיו ולאפשר להם מיצוי זכות הטיעון באשר לטענותיו אלו. בהקשר זה הינם מוסיפים וטוענים כי ככל שהיה עושה כן הבנק וככל שהיה חושף בפניהם, קודם למשלוח הודעות הסגירה, את כלל טענותיו, כפי שעשה באופן מפורט במסגרת תשובותיו להמרצות הפתיחה, כי אז הם היו מפיסים את כלל טענותיו וחשדותיו, כפי שלטענתם נעשה במסגרת ההליך המשפטי. לטענתם, בהינתן שהבנק לא שיתף אותם בחשדותיו וטענותיו בזמן אמת, הרי שההליך אשר ננקט על ידו אינו הליך תקין, הינו פסול ויתרה מכך, יש להעבירו תחת שבט ביקורתו של בית המשפט באופן נרחב ולא באופן מצומצם, כפי הביקורת המועברת ככלל על החלטות רשויות מנהליות.
עוד מפרטים המבקשים וטוענים, באשר לנוסח הודעות הסגירה, כי אין בו בכדי לקיים את חובתו של הבנק למשלוח הודעות סגירה ובהן הנמקה ופירוט, חובה הנובעת לטענתם, מהוראות נוהל בנקאי תקין, מהוראות הפסיקה וכן מחובת האמון של הבנק כלפי לקוחותיו. בהקשר זה מוסיפים המבקשים וטוענים, כי גם ככל שפנה הבנק ופירט בעל פה טענותיו כלפי המבקשים, הרי שאין בכך בכדי להוות תחליף להודעת סגירה מנומקת ומפורטת בכתב.
מבלי לגרוע מן האמור, מוסיפים המבקשים וטוענים כי בהינתן שסגירת החשבון היא הסנקציה החריפה ביותר שיכול בנק להטיל על לקוחותיו, הרי שראוי היה לנקוט בסנקציה חריפה פחות והמותאמת למידת יסודיות התהליך אשר בוצע על ידי הבנק עובר להטלה.
בהינתן כל האמור, טוענים המבקשים כי דין הודעות הסגירה בטלות וזאת, הואיל וכאמור- ההנמקה העומדת בבסיסם אין בה ממש, הואיל וההליך אשר ננקט על ידי הבנק קודם להוצאתן לקוי והואיל ונוסח ההודעות – לקוי.
9. הבנק מנגד טוען כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של הבנק בקבלת ההחלטות בדבר הסגירה, באשר סירוב הבנק לספק למבקשים שירות הינו סביר. באשר לכך, מפנה הבנק ראשית להלכות כפי שנקבעו בפסיקת בית המשפט ובהתאם להן, הביקורת השיפוטית אשר תועבר על החלטת בנק, דומה במהותה לביקורת המועברת על החלטת רשות מנהלית. בכלל זה בפרט, מפנה הבנק לכך שבית המשפט, במסגרת ביקורתו, אינו מחליף את שיקול דעתו של הבנק, אלא שנקודת המוצא לביקורתו, הינה תקינות ההליך הבנקאי והתערבותו הינה רק במקרים בהם חרגה החלטתו ממתחם הסבירות.
לגופם של דברים, בראי אופן הביקורת השיפוטית המופעל על החלטות הבנק, טוען הבנק כי במקרה דנן, החלטתו לא חרגה ממתחם הסבירות.
כך, וראשית טוען הבנק כי יש להתייחס לשני החשבונות ולשיקולים אשר הובילו לסגירתם בחד וזאת, בהתאם להוראת ניהול בנקאי תקין 411 סעיף 4(ב) - לאור הקשרים הברורים בין המבקשת למבקש, אשר אינם שנויים במחלוקת ובכלל זה, היות המבקש הדירקטור היחיד במבקשת אשר פעל אל מול הבנק, היותו בעל זכות חתימה בחשבונה, היותו בעל מניות בחברת האם של המבקשת והקשרים הפיננסים בין שניהם ובכלל זה זכותו של המבקש לדיבידנד מאת חברת האם של המבקשת, אשר שלא מן הנמנע הוא שהינו קשור גם בפעילות המבקשת.