51. המבחן התזרימי (המכונה גם "מבחן הנזילות" או "מבחן חדלות הפירעון המסחרית") מתמקד ביכולת פירעונה של החברה בנקודת זמן מסוימת, שהיא נקודת הזמן שבה נדרש פירעון חובותיה. כאשר נבחנת עמידה במבחן זה, השאלה העיקרית שנשאלת היא, האם מסוגלת החברה לקיים את התחייבויותיה במועדן (ראו: דוד האן דיני חדלות פירעון 132 (2009) (להלן: האן)). המבחן התזרימי מתאפיין בוודאות וביציבות מסוימת, שכן נדרשת בחינת מצב הדברים בזמן נתון, בהתייחס למסגרת מצומצמת יחסית של שאלות עובדתיות – האם החברה מצליחה לעמוד בהתחייבויותיה מבחינת תזרים המזומנים הנתון בידיה. מן העבר השני, המבחן המאזני נחשב למבחן כולל יותר, ובמסגרתו נבחנים סך נכסי החברה וכלל משאביה, בהשוואה למכלול התחייבויותיה. הנחת היסוד שבבסיס מבחן זה היא, כי נכסי החברה עשויים לשמש כבסיס לקיום ההתחייבויות השונות, בהתעלם ממימד הזמן, היינו מהזמן שיידרש לצורך מימוש הנכסים, ומהיתכנות מימושם (האן, עמ' 131-130).
52. במשך שנים שלט המבחן התזרימי בכיפה, בהתבסס על אשר נקבע בפסק הדין בעניין ע"א 577/74 בנק ארץ-ישראל בריטניה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ"ט(2) 6 (1975), לפיו בחינת חדלות פירעונה של חברה נעשית על בסיס תזרים המזומנים שלה ויכולתה לפרוע את חובותיה בפועל (וראו: ע"א 1938/11 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ, פסקה 23 (1.12.2011) (להלן: עניין מגדל הזוהר)). וכך בלשונו של השופט צ' ברנזון בפסק הדין בע"א 5757/74 בעניין בנק ארץ-ישראל בריטניה הנ"ל (עמ' 9):
"המבחן הוא, אם מסוגל הוא לעמוד בהתחייבויותיו השוטפות ולענות לדורשיו. במילים אחרות, אין זו שאלה של עריכת מאזן וקביעת היחס בין האקטיבה והפסיבה. אילו באופן כולל עולים הנכסים על ההתחייבויות, מבחינה מעשית פשוטה בנק שאין לו אמצעים נזילים מספיקים משלו ואינו מסוגל לגייסם בשעת צורך ממקורות חיצוניים כדי לשלם מה שעליו לשלם באותו זמן, פשיטא שהוא במצב של פשיטת-רגל ומותר לצוות על פירוקו."
אחת מהנחות היסוד שהושרשו, כי חברה כשירת פירעון צריכה להיות מסוגלת לשלם את התחייבויותיה השוטפות במועד שבו היא צריכה לפרוע את חובותיה. עם זאת, בתי המשפט נמנעו מלקבוע כי חברה הינה חדלת פירעון כאשר נמצא כי היא במצוקה תזרימית זמנית בלבד (ראו למשל: פר"ק (מחוזי מרכז) 66986-11-16 גיל נ' סימגו מובייל בע"מ (26.1.2017); כהן, עמ' 130 ו-199).
53. עם השנים, ניתן גם ביטוי בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ליישומו של המבחן המאזני, היינו להכללת השיקול שעניינו היחס בין אומדן נכסי החברה לבין התחייבויותיה (ראו למשל: פר"ק (מחוזי י-ם) 6152/09 סגרון נסים בע"מ (בהליכי פירוק) נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 21 (19.10.2014); פש"ר (מחוזי נצ') 342/05 כרדוש נ' חברת קרדוש ושות' בע"מ, פסקאות 43-41 (5.4.2006)). ויפה עשו. כך גם, היו שפירשו את סעיף 258(3) לפקודת החברות באופן שבו חדלות פירעונה של חברה יכול שתבחן על ידי כל אחד מהמבחנים, מבחן תזרימי או מבחן מאזני (ראו: ע"פ 173/75 מדינת ישראל נ' בן-ציון, פ"ד ל(1) 119, 130 (1975); פר"ק (מחוזי י-ם) 6152/09 בעניין סגרון נסים בע"מ (בהליכי פירוק), שם; האן, עמ' 218; כהן, עמ' 126).