58. מכל מקום, גם המבחן התזרימי וגם המבחן המאזני עשויים לתת תשובה ראויה לשאלה אם מדובר בגוף חדל פירעון, ואין הכרח להכריע בדבר בכורתו של אחד מהשניים. יצוין בהקשר זה כי החוק החדש קובע – בניגוד להצעת החוק – כי חדלות פירעונה של חברה יכולה להיקבע, בין אם על פי המבחן התזרימי ובין אם על פי המבחן המאזני. כך, הגדרת "חדלות פירעון" בסעיף 2 לחוק חדלות פירעון קובעת כי: "חדלות פירעון היא מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויות החייב, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו". שינוי זה שבין הנוסח שבהצעת החוק לבין הנוסח שהתקבל לבסוף בחוק, אינו שינוי של מה בכך. בדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר כי "החוק המוצע מאמץ את המבחן התזרימי וקובע כי חדל פירעון הוא מי שאינו יכול לשלם את חובותיו במועדם. בכך זונחת הצעת החוק את המבחן המאזני הקיים" (הצעת החוק, עמ' 595). כך גם נאמר כי מוצע "לאמץ את המבחן התזרימי כמבחן הבלעדי לחדלות פירעון" (הצעת החוק, עמ' 605). לצד זאת, ניתנו דברי הסבר נרחבים מדוע יש לאמץ את המבחן התזרימי על פני המבחן המאזני. על כן, העובדה שהמחוקק בסופו של דבר קבע שחדלות פירעון נמדדת גם על פי המבחן המאזני, מלמדת כי בסיומו של תהליך החקיקה אין עוד מעמד בכורה למבחן התזרימי ושני המבחנים – המבחן התזרימי והמבחן המאזני – שווים במשקלם. במאמר מוסגר, יצוין כי לשונו של החוק מציבה קושי פרשני מסוים נוכח השימוש בתיבה "או" כאשר על פי פשוטו של מקרא זה ולפי סעיף 7 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, הדיבור "או" בא להבדיל, ולא להקיש. היינו על פי לשון החוק החדש, לכאורה בחינת חדלות פירעונו של חייב או תאגיד, תיעשה באמצעות אחד המבחנים, ולא בשילובם. למשל, אם יימצא שבמבחן המאזני חובותיו של התאגיד עולים על נכסיו, חרף העובדה שמבחינה תזרימית התאגיד מתנהל כהלכה ופורע את חובותיו השוטפים, התאגיד יכול ויוגדר כתאגיד חדל פירעון. ברם, נדמה כי קריאה זו אינה עולה בקנה אחד עם הכוונה המוצהרת להביא את המבחן המאזני לצד המבחן התזרימי, כפי שבאה לידי ביטוי בהליך החקיקה ואף עלולה להביא לתוצאות לא רצויות כאמור. אך די באמור לעיל בעת הזו, טרם הונחה הסוגיה באופן קונקרטי לפתחם של בתי המשפט.
59. מבט מהיר אל מעבר לים, מעלה כי גם החוק האנגלי מכיר הן בחדלות פירעון תזרימית (Insolvency act § 123(1)(e)) והן בחדלות פירעון מאזנית (Insolvency act § 123(2)) כמאפשרים את הוכחת חדלות פירעונה של חברה. אף כי מפסיקת בית המשפט העליון באנגליה עולה כי במובן מסוים הדין האנגלי נוטה במעט אל עבר המבחן התזרימי. זאת שעה שנקבע כי במקום שבו חברה אינה עומדת במבחן התזרימי, היא תוגדר כחדלת פירעון, ובמצב כזה תינתן חשיבות משנית בלבד לשאלה האם היא עומדת בגדרי המבחן המאזני אם לאו. ומן העבר האחר, כאשר חברה עומדת בגדרי המבחן התזרימי, אך היא אינה מאוזנת מבחינת מצבה המאזני, היינו סך התחייבויותיה עולה על סך נכסיה, אך מדובר בהתחייבויות שחלקם נדחות למשך עשרות בשנים, לא בנקל יורה בית המשפט על חדלות פירעונה (ראו: BNY Corporate Trustee Services Ltd. v. Eurosail, [2013] UKSC 28, [2013] 3 All E.R. 271; פסקה 42 לפסק דינו של Lord Walker; והשוו לטענתה של פרופ' כהן כי מאותו פסק דין עולה כי שני המבחנים עומדים זה לצד זה ללא אינדיקציה באשר ליחסי הגומלין ביניהם (כהן, עמ' 128)).