97. אמנם, הלכה היא כי על מנת שפעולה משפטית תיחשב כהעדפת מרמה (אף לצורך הוכחת "מעשה פשיטת רגל"), על המבקש להוכיח כי כוונתו הדומיננטית של החייב בביצוע ההעברה הייתה להעדיף נושה מסוים (ראו למשל: ע"א 3911/01 כספי נ' שלמה נס, רואה חשבון, פ"ד נו(6) 752, 763 (2002) (להלן: עניין כספי); עניין רוזן, עמ' 539). ויודגש, אין המבקש נדרש להוכיח "כוונת מרמה", אלא כוונה למתן עדיפות בלבד (עניין רוזן, עמ' 538; ע"א 5709/99 לוין נ' עו"ד גד שילר, פ"ד נה(4) 925, 940 (2001)). אלא שבניגוד לטענת בעלת השליטה, תנאי זה מתקיים במקרה זה במלואו, שכן טענת בעלת השליטה עצמה הייתה כי היא ביקשה ליתן בידיו של נרקיס "בטוחה". בכך מתקיימת אפוא "כוונת" העדפה במלואה.
98. ממילא, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, גם לא ניתן לקבל את טענת בעלת השליטה כי הסכם הפשרה שנחתם בין לוזון לנרקיס וקיבל כאמור תוקף של פסק דין "מאיין" את אותה "העדפת מרמה". כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אף ההיפך הוא הנכון, שכן במסגרת הסכם הפשרה הובהר כי אין בו כדי למצות את טענותיו של לוזון נגד בעלת השליטה, והוא שמר על זכותו לתבוע את יתרת החוב אליו שהסתכם בסך של כ-750,000 ש"ח. מכל מקום, אף אם היו מתקבלות טענות בעלת השליטה בהקשר זה, הרי שלא היה בכך מאומה כדי להביא לביטול הליכי הכינוס. ממילא אין בידי יוזם הליך פשיטת הרגל הכוח להביא לביטולו (לוין וגרוניס, עמ' 87). זאת בוודאי במקרה כגון דא, שעה שעשרות נושים נוספים הצטרפו בינתיים להליך פשיטת הרגל. הרכבת יצאה מהתחנה, והנוסעים עליה כבר רבים. ממילא גורלו של הנושה שפתח את ההליך (אף שכאמור גם לא הוכח כלל כי הוא אכן מצא את תרופתו או כי שולם לו חובו) אינו מכריע את הכף לעניין התגלגלותו של ההליך מכאן והלאה, כהליך קולקטיבי.
99. ועוד, כפי שגם קבע בית המשפט, אף אם היו מתקבלות טענות בעלת השליטה בדבר הלחץ שהפעיל עליה נרקיס לחתום על אותה עסקה, הרי שגם מקרה זה נופל בגדרי התנאי הרביעי שבסעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל. זאת שעה שהעדפת מרמה תיחשב ככזו גם אם נעשתה העסקה "מתוך אילוץ או שידול שלא כדין", כלשונו של הסעיף.
מכאן כי המעשה הפסול – העברה או שעבוד – נעשה לטובת נושה מסוים, על מנת ליתן לו עדיפות (או מתוף אילוץ או שידול), וגם אין חולק כי המעשה נעשה בתוך שלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לצו כינוס. השאלה הנוספת שנותרה לבירור אפוא על מנת שהפעולה תיחשב כ"העדפת מרמה" לעניין החלופה הקבועה בסעיף 5(1)(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הינה האם בעלת השליטה הייתה חדלת פירעון.