בעלת השליטה התנגדה אף היא לצו כינוס הנכסים נגדה בטענה כי היא אינה חדלת פירעון, כי לא נעשה כל מעשה פשיטת רגל על ידה וכי גם אם נעשה מעשה פשיטת רגל, הרי שהסדר הפשרה במסגרתו הגיעו לוזון ונרקיס להסכמה בנוגע לאותה סוגיה, "ריפא" אותה פעולה.
חלק ניכר מנושי המערערות תמכו בבקשה לפירוק ולמתן צו כינוס, והם אף הצטרפו לבקשות שהוגשו. כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) תמך אף הוא בבקשות.
13. לאחר שהתקיים דיון בבקשה ביום 25.7.2016, במסגרתו גם נחקרו עדים מטעם הצדדים, ניתן ביום 1.8.2016 פסק הדין, מושא ערעור זה, וניתנו צווי פירוק קבועים לחברות וצו כינוס נכסים קבוע לבעלת השליטה. נקבע כי החברות חדלות פירעון מבחינה תזרימית, שכן הן אינן יכולות לעמוד בהתחייבויות השוטפות שלהן, הנאמדות בעשרות מיליוני שקלים, ובנוסף לכך, הן גם חדלות פירעון מבחינה מאזנית. על כך מתווספים הקשיים בהם מצויים חלק מהפרויקטים, והצורך הדחוף במימון הנדרש להציל את הפרויקטים ואת היקף החובות לנושים השונים. כן נקבע כי בעלת השליטה עשתה מעשה פשיטת רגל המצדיק את מתן צו הכינוס נגדה.
14. תחילה בחן בית המשפט את דו"ח סומך עליו הסתמכו המערערות בהתנגדותן. נמצא כי לא ניתן לייחס לדו"ח זה משקל ממשי. זאת בשים לב לכך שלא ניתן לסמוך על הדוחות הכספיים המבוקרים של החברות שנמצאו בהם כשלים (אף לדעת בעלי המקצוע מטעם המערערות), ולאחר שנמצא כי דו"ח סומך התבסס על הנחות יסוד שאינן מתיישבות עם המציאות ועל בסיס מסד נתונים שגוי. בין היתר נמצא כי במסגרת הבחינה המאזנית, הפרויקטים הוערכו כגמורים, אך זאת בהתעלם מבעיות משפטיות מהותיות; כי רו"ח סומך לא נדרש למצבן המשפטי של הזכויות בנכסים ולחובות נוספים הנובעים מתביעות נגד המערערות; כי במסגרת מצבת הנכסים נכללו נכסים שאין למערערות עוד זכויות בהן; כי לעמדת רו"ח סומך החברות כשירות פירעון (solvent), אך לא עלה בידו להבהיר כיצד אם כן הן נדרשות להלוואות בריבית בשיעור של כ-140 אחוזים לשנה; כי הדו"ח מבוסס על שמאויות שנערכו על ידי מסילתי אשר גם בהן נמצאו כשלים מהותיים, שכן גם הוא התבסס על הנחות יסוד שלא נבחנו כמו גם על נכסים שלמערערות אין זכויות בהן. הובהר כי לא נדרש דיון נפרד לגבי כל אחת מהחברות, והדיון בחברות התקיים כמכלול, זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שגם המערערות התייחסו לחברות כאל מכלול, והן גם התנהלו הלכה למעשה תוך ערבוב נכסים מובהק.