על כן ועל יסוד כל אלה, ניתן כאמור צו פירוק למערערות וצו כינוס נכסים לבעלת השליטה, ובעל התפקיד מונה כמנהל מיוחד למערערות.
22. מכאן לערעור שלפנינו. לשלמות התמונה יצוין כי בקשה שהגישו המערערות לעיכוב ביצוע פסק הדין לפני בית המשפט המחוזי, נדחתה. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, שהוגשה לפני בית משפט זה, נדחתה אף היא ביום 4.1.2017 (השופט ס' ג'ובראן).
עוד יצוין בשולי הדברים כי ביום 6.10.2017 הגישו המערערות עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 7756/17 ענבל אור נ' היועץ המשפטי לממשלה), במסגרתה עתרו, בין היתר, לביטול כל הליכי הפירוק ופשיטת הרגל עד "לבחינה וחקירת פרשת ההונאה" אשר לטענת בעלת השליטה הובילה לפתיחת אותם הליכים. ביום 20.2.2018 נדחתה העתירה על הסף.
עיקר טענות הצדדים
23. המערערות טענו טענות רבות ושונות, הן נגד פסק הדין ותוצאתו הסופית והן נגד אופן התנהלות ההליך בבית המשפט המחוזי. עיקר טענותיהן יובא להלן.
נטען כי לא היה מקום ליתן למערערות צו פירוק זמני ולבעלת השליטה צו כינוס נכסי זמנים זמן קצר בלבד לאחר מינוי בעל התפקיד, באופן שבו לא התאפשר להן לאתר משקיע; כי נקצב להן סד זמנים קצר מאוד לצורך הגשת תגובות במהלך ההליך; כי לא ניתנה להן ההזדמנות לטעון לעניין זהות הנאמן שמונה במסגרת הקפאת ההליכים; כי לא ניתנה להן הזדמנות ראויה להוכיח את כשירות פירעונן של החברות; כי היה על בית המשפט להיעתר לבקשת וולך למחוק את בקשת הפירוק בעניין אור סיטי שהוגשה ביום 1.3.2016, כאשר באותה עת טרם הצטרף כל נושה אחר של החברות לבקשת הפירוק.
24. כן נטען כי טעה בית המשפט המחוזי בהגיעו למסקנה כי החברות אינן כשירות פירעון מבחינה תזרימית וכי בעלת השליטה חדלת פירעון אף היא, בהתעלמו מנכסיה האישיים. בעלת השליטה הרחיבה בדבר הרקע אשר הביא להתדרדרותה הכלכלית, ובראש ובראשונה חקירת רשות המיסים אשר בעקבותיה הבנק – אשר החוב כלפיו היה מגובה לטענתה בשעבודים שערכם עלה באופן ניכר על סך ההתחייבויות – עצר באופן פתאומי את כל מסגרות האשראי של קבוצת החברות וגרם להצטברות דרישות חוב מגורמים שונים, לבהלה בקרב רוכשי הדירות בפרויקטים השונים ולניסיונות לנתק את הקשר עם החברות.
25. באשר לחדלות פירעונן של החברות, נטען כי היקף התחייבויותיהן של החברות הינו מצומצם בהרבה מהיקפו של החוב לו טען בעל התפקיד בסיכומיו לפני בית המשפט המחוזי, היינו 200 מיליון ש"ח, שכן מתוך סכום זה, 100 מיליון ש"ח נסובים על תביעות וטענות תלויות ועומדות אשר כלל לא נתבררו.