26. עוד לטענת המערערות, המשיבים לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם להוכיח כי החברות אינן כשירות פירעון. שגה בית המשפט בקבעו כי אין להסתמך על דו"ח סומך (אף אם לא שגה בכך שקבע כי הוא הוכן בחיפזון, וזאת נוכח לוח הזמנים הקצר) ממנו עלה כי שווי נכסיהן של החברות עולה על שווי התחייבויותיהן, זאת על אחת כמה וכמה שעה שלא הוגשה חוות דעת נגדית. זאת ועוד, אף מחוות הדעת שצורפה לדו"ח בעל התפקיד (מיום 31.3.2016) מטעם רו"ח שיף עולה כי שווי נכסי החברות עומד על כ-135 מיליון ש"ח. מכאן כי גם לדעת רואה החשבון מטעם בעל התפקיד, שווי נכסי החברות עולה על סך חובותיהן החלוטים של החברות. בהתחשב גם בנכסי בעלת השליטה עצמה אשר משועבדים לנושי החברות, הרי שסך הנכסים עולה באופן ניכר על שיעור ההתחייבויות החלוטות.
27. עוד נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי החברות כולן אינן כשירות פירעון מבחינה תזרימית, בלי שהונחו לפניו כל הנתונים הרלוונטיים לגבי מצבן של כל אחת מהחברות. גם לא היה מקום לקבוע כטענת בעל התפקיד, כי לא הייתה כל נפקות להפרדה בין החברות השונות וכי בוצע ערבוב בכספיהן.
28. באשר לצו כינוס הנכסים שניתן לבעלת השליטה, לא הוכח כי היא איננה כשירת פירעון וגם לא הוכח כי עשתה מעשה מרמה. בית המשפט הטיל על כתפי בעלת השליטה את נטל ההוכחה להוכיח כי איננה חדלת פירעון, על אף שנטל הראיה מוטל על כתפי המבקש. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי ערבויותיה של בעלת השליטה מסתכמות בכ-10 מיליון ש"ח למרות חוות דעת גרפולוגית ממנה עולה שחלק ניכר מחתימותיה על אותן ערבויות זויפו, וגם מחוות דעתו של רו"ח סומך עולה כי הושבו לרוכשים כחמישה מיליון ש"ח. נגד בעלת השליטה גם לא עומד כל חוב מוגדר ופסוק.
29. גם שגה בית המשפט כאשר דחה את כל חוות הדעת שהוגשו מטעם בעלת השליטה, ובין היתר את חוות דעתו של רו"ח סומך ממנה עלה כי לבעלת השליטה נכסים אישיים עודפים, ומטבלת הנכסים שצורפה כנספח לחוות דעתו, ממנה עולה כי שווי נכסיה הפרטיים בניכוי חובותיה עומד על סך של 33.5 מיליון ש"ח.
30. באשר למעשה המרמה המיוחס לבעלת השליטה, במסגרת הודעת הערעור נטען כי טעה בית המשפט שהתעלם מתצהירהּ ממנו עולה כי הופעלו עליה לחצים "אדירים" על ידי נרקיס, ודין ההסכם עם נרקיס היה להתבטל. מכל מקום אין מדובר ב"מכירה כפולה", שכן הנכס לא היה אמור לעבור לידיו של נרקיס, וההסכם עמו נועד רק ליתן לידיו בטוחה לאור חששו כי יינתן צו פירוק לאור סיטי בדיון שצפוי היה להתקיים ביום 2.3.2016. רק בדיעבד התברר לבעלת השליטה כי המסמכים עליהם חתמה אינם משקפים מתן בטוחה לנרקיס כי אם הסכם מכר עם תנאי מתלה שנחתם עם עו"ד מימון אביטן (בא-כוחו של נרקיס). עוד נטען כי מכיוון שבעלת השליטה לא נחקרה על תצהירה (לא על ידי בעל התפקיד ולא על ידי באי-כוחם של לוזון או של נרקיס) יש לאמץ את גרסתה כגרסת אמת. יצוין כי במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו ביום 4.12.2017 טענה בעלת השליטה (ללא שהרחיבה בדבר וללא שהסבירה כיצד עולים הדברים בקנה אחד עם גרסאותיה הקודמות), כי כלל לא חתמה על הסכם כלשהו עם נרקיס, כי חתימתה זויפה, והיא אף ביקשה לצרף חוות דעת גרפולוגית המאמתת טענה זו.