הפחתת העיצום הכספי בהתאם לסעיף 92טז לחוק הפיקוח ולתוספת החמישית לחוק;
105. לטענת המערערים שגתה המשיבה שלא קיבלה טענותיהן להפחתת העיצום הכספי בהתאם לסעיף 92טז לחוק הפיקוח ולתוספת החמישית. לצורך הנוחות התוספת החמישית תובא כלשונה בחוק:
"הממונה רשאי להפחית מסכום העיצום הכספי את הסכום הנקוב לצד כל נסיבה, ובהתקיים כמה נסיבות – בשיעור המצטבר של השיעורים המנויים לצדן:
(1) בשלוש השנים הקודמות למועד ביצוע ההפרה לא מצא הממונה כי המפר הפר את אותה הפרה – עד 40%; ואולם מצא הממונה כי המפר הפר הוראות לפי חוק זה, חוק הפיקוח על קופות גמל, חוק הייעוץ והשיווק הפנסיוני בשלוש השנים שקדמו להפרה, יהיה גובה ההפחתה לפי פסקה זו – עד 20%;
(2) המפר הפסיק את ההפרה מיוזמתו ודיווח עליה לממונה לפני פנייה מטעם הממונה – עד 50%;
(3) המפר נקט פעולות למניעת הישנות ההפרה ולהקטנת הנזק, להנחת דעתו של הממונה – עד 10%;
(4) השפעת הטלת העיצום הכספי על המשך פעילותו של המפר או על המבוטחים של המפר, לרבות היחס בין גובה העיצום הכספי לבין מחזור הפעילות השנתי או לבין ההון העצמי של מפר שהוא תאגיד, ולגבי מפר שהוא יחיד – היחס בין גובה העיצום הכספי לבין הכנסתו מהתאגיד שבו הוא עובד, לבין הכנסתו השנתית או לבין ההון העצמי שלו – עד 50%;
(5) למפר מערכת נהלים פנימית שנועדה לאתר ולמנוע ביצוע של ההפרה, וההפרה מעידה על כשל נקודתי ולא על כשל מערכתי – עד 25%, ולגבי מפר שהוא יחיד שפעל לפי מערכת נהלים פנימית של התאגיד שבו הוא עובד – עד 50%;
(6) לגבי מפר שהוא יחיד, שההפרה נגרמה בשל נסיבות אישיות המצדיקות הפחתה של העיצום הכספי או שנתקיימו בו נסיבות אישיות קשות המצדיקות שלא למצות עמו את הדין – עד 50%; הממונה יגיש אחת לשנה ליועץ המשפטי לממשלה או למי שהוא יורה דין וחשבון על השימוש בסמכות לפי פסקה זו והטעמים שבשלהם ניתנה ההפחתה לפיה;
(7) העובדות המהוות את ההפרה קלות ערך בהתחשב ברווח שהיה עשוי להיות מופק מההפרה, ההפסד שהיה עשוי להימנע ממנה, הנזק שהיה עשוי להיגרם ממנה או תפקידו של המפר – עד 30%".
106. המערערים טוענים כי על המשיבה היה להפחית מהעיצום הכספי בהתאם לסעיפים 3,4,5 ו-7 לחוק ומשכך שגתה שלא קבלה את סעיפי ההפחתה במלואם. איני מקבלת טענה זו של המערערים, ולא מצאתי מקום להתערב בשיקוליה. המשיבה קיבלה את סעיף הפחתה 3 במלואו, אך מצאה לנכון להפחית מסעיף 4 לתוספת החמישית כ-30% בלבד ולא 50%. המשיבה ציינה בעניין זה: "סכום העיצום, כמופיע לעיל, מהווה לא יותר משליש ממחזור הפעילות הכולל של הסוכנות. הטלת עיצום בשיעור זה עלולה להשפיע על המשך פעילותה של הסוכנות, אך לא בהכרח באופן מכריע". יש לציין בעניין זה, כי המערערים נמנעו מלצרף דוחות כספיים מבוקרים בכל הליך הביקורת מטעם המשיבה, ומצאו לנכון להגיש בקשה בעניין רק לאחר הגשת הערעור, בקשה שנדחתה בהחלטה מנומקת. בנסיבות אלו, אני סבורה כי יש לראות לחובתם של המשיבה אי צירוף ראיה רלוונטית בעניין אמידותה הכלכלית של הסוכנות, ואין הם יכולים לטעון, בשלב זה, כי העיצום הכספי אינו מידתי ביחס להכנסות הסוכנות ומצבה הכלכלי. מעבר לכך, כאמור, המשיבה בחנה במסגרת שיקולי ההפחתה את שיעור הרווח כשיקול בקביעת גובה העיצום.