34. לטענת המערערים יש לבטל את החלטת המשיבה מיום 23.5.16 ולחילופין להמיר את העיצומים הכספיים שנקבעו על ידי המשיבה בסנקציות מתונות יותר בהתאם לתכלית האכיפה המנהלית, תוך התחשבות בעובדה שהמשיבה כבר ביטל רישיונם של המערערים למשך שנתיים.
35. לטענת המערערים, גם במידה ולא תתקבל טענתם, לכל הפחות יש להפחית את סכום העיצומים הכספיים שהוטלו באופן ניכר ומשמעותי.
תמצית טענות המשיבה:
36. לטענת המשיבה, קיימת מידתיות הולמת בין הכמות העצומה של התלונות כנגד המערערים לבין החלטתה להטיל את העיצום הכספי, כפי שהוטל, שכן כמות התלונות המדוברת המיוחסת לסוכנות מתקבלת בדרך כלל, ביחס לחברות ביטוח, להן עשרות ומאות סוכני ביטוח, ולא כנגד סוכנות וסוכן ביטוח אחד.
37. לטענת המשיבה, המערערים פעלו בשיטתיות להטעיית מבוטחיהם בלא לוודא כיאות אם כלל יש צורך לאותם לקוחות באותם ביטוחים ובלא לוודא כיאות אם לא ימצאו אותם לקוחות בתת ביטוח או בחוסר ביטוחי תוך סיכון ממשי לבריאותם ולחייהם של לקוחותיהם.
38. לטענת המשיבה, אותרו נזקים של ממש שנגרמו ללקוחות בהיקפים גדולים (לעיתים מאות שקלים בחודש ללקוח יחד ואלפי שקלים למשפחה). כמו כן, התגלו במקרה דנן הפרות בוטות של הוראות הדין, לרבות חובות ההגינות והנאמנות הבסיסיות בהם מחויב סוכן כלפי לקוחותיו, לרבות מכירת פוליסות שלא בהסכמת הלקוח, גביה שלא כדין ובניגוד למוסכם, עדכוני סכומי פרמיות ללא קבלת אישור מראש של הלקוח וכיוצא באלה.
39. המשיבה טוענת כי דו"ח הביקורת הינו חריג בחומרתו בכל קנה מידה ושיקף במידה רבה את התלונות הרבות שנתקבלו בגין הסוכנות ובמיוחד בכל הנוגע להטעיית מבוטחים.
40. על פי הנטען, ישנה חשיבות רבה לגבות את מעשה הרשות והכל בהתחשב בחומרת המעשים המיוחסים למערערים, ובאינטרס הציבורי למניעת הישנות המעשים האסורים, כמו גם מניעת פגיעה באמון הציבור.
41. לטענת המשיבה, בית המשפט המחוזי דחה טענותיהם של המערערים בעניין ביטול רישיונם לתקופה של שנתיים, כאשר ערעור שהוגש לבית העליון בעניין זה נדחה אף הוא (ראו עש"א 43180-06-16 בינה סוכנות לביטוח ורם רוזנטל נ' הממונה על שוק ההון [פורסם בנבו,7.1.17], ע"א 912/17 בינה סוכנות לביטוח ורם רוזנטל נ' הממונה על שוק ההון [פורסם בנבו, 11.6.17]). לטענת המשיבה, אותן טענות של ממש שנטענו בשני ההליכים לעיל, פרט להבדלים טכניים, נטענו אף בערעור זה ובנסיבות אלו יש לראות בפסקי הדין שניתנו בעניינם של המערערים בהליכים הקודמים כיוצרים מעשה בית דין המונע מהמערערים להעלות טענותיהם בשנית במסגרת ערעור זה.