ועם זאת, מצאתי קושי בהתנהגות הנתבע בכל הנוגע לעריכת התחשבנות בין הצדדים. פעם אחר פעם טען הנתבע שאין מקום להעברת כספים לתובע, גם כאלו שכלל לא הייתה מחלוקת שהגיעו לו, שכן במכלול ההתחשבנות אפשר וימצא התובע חייב כספים לנתבע. פעם אחר פעם כך טען הנתבע, אך באותה נשימה גם נמנע מעריכת כזו התחשבנות מפורטת. כל הניסיונות להבין מדוע נמנע הנתבע מעריכת כזו התחשבנות כשלו (למשל עדות הנתבע בעמ' 25 בפרוט' 2).
בסיכומיהם (סעיף 39), מפנים הנתבעים לתדפיסי חשבון בנק שצורפו לתצהיר הנתבע וטוענים שאלו מהווים "ראיה ראשית, ראשונית ומקורית" של הנתונים הנדרשים להתחשבנות. כבר הובהר שלא ינתן כל משקל למסמכים שצורפו לסיכומים בלא היתר, אך אפילו ניתן היה ליתן להם משקל, אין כל דרך להבין כיצד ניתן לפענח את אלו דפי החשבון ולגזור מהם מסקנות לגבי ההתחשבנות. אפילו הנתבעים אינם טורחים לעשות כן וקשה לראות מה בסיס יש לניסיון לטעון שעצם צירוף דפי החשבון – די בו כדי לבטא את אותה התחשבנות.
נמצא איפה, שבכך למעשה כפה הנתבע על התובע פנייה לערכאות. כפה, שכן לתובע לא נותרה ברירה אחרת. על כך, מן הראוי שייפסק לתובע פיצוי על נזק שאיננו ממוני וביחס ישר לסכומים שנמצא זכאי להם.
לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 25,000 ₪ כפיצוי על הנזק הלא ממוני שנגרם לו.
25. כך ניתן לערוך סיכום ביניים בהתייחס לטענות התובעים בכתב התביעה:
בגין הנפקות שבוצעו מיום 29.6.12 ועד 17.7.13 חייבת הנתבעת לתובעת סך של 39,569 ₪.
בגין עסקת פרוקוגוניה חייבת הנתבעת לתובעת סך של 4,852 ₪.
בגין תוספת התשלום בה חויב הנתבע במימוש הזכויות מההנפקה הראשונה של אי.טי.ויו חייב הנתבע להשיב לתובע סך של 30,499 ₪.
בגין מימוש המניות בהנפקת הזכויות השנייה של חברת אי.טי.ויו חייב הנתבע לתובע סך של 10,709 ₪.
בגין זכויות התובע בפיקדון יעביר הנתבע בתך 14 יום את הסמכתו לשחרור כספי הפיקדון בהם מחזיק בנאמנות עו"ד שמעון רוקח. ככל שלא תועבר הסכמה זו, ישלם הנתבע לתובע סך של 380,000 ₪, אשר יופחתו מיתרת חלקו של התובע בפיקדון.
בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע ישלם לו הנתבע סך של 25,000 ₪.
כל יתר טענות התובעים – נדחות.
III. טענות הנתבעים בתביעה שכנגד
26. הטענה לחוב בגין הוצאות הנפקת חברת מיקה.
לטענת הנתבעים, הוסכם כי לתובע תהיה הזכות למחצית הרווח שתצמיח הפעילות המשותפת, ולצידה החבות במחצית ההוצאות. כך גם ביחס להנפקת חברת מיקה, שבגינה קבל התובע את מלוא הרווחים, אך נמנע מלהעביר לנתבע את חלקו ונמנע מלהשתתף בחלקו בהוצאות. לפי תחשיבי הנתבעים, בהנפקת חברת מיקה היו לתובע הכנסות כוללות של 108,000 $ (8% מגיוס הסך של 1,350,000 $) ועליו לשלם לנתבע מחצית סכום זה – שווה ערך ל- 216,000 ₪ + מע"מ. בנוסף, היו לנתבע בגין אותה הנפקה הוצאות של 173,000 ₪, ועל התובע לשאת במחציתן ובצירוף מע"מ.
סך החוב שמייחסים הנתבעים לתובע בגין הנפקת חברת מיקה, מסתכם לפיכך ב- 302,500 ₪ בצירוף מע"מ – 353,925 ₪.
לפי גרסת התובעים, ההשקעה בחברת מיקה כלל לא הייתה חלק מההסכם לשיתוף פעולה שלפיו ייסדו והפעילו את הנתבעת. לטענתם, בקשר עם חברת מיקה דווקא התובע קישר בין הנתבע לחברת מיקה, כאשר הנתבע התחייב לשלם לתובע עמלה של 4% מסכום ההשקעה. התובעים מכחישים כליל את הטענה לפיה עמדה לנתבעים זכות לחלק מההכנסות שצמחו להם בקשר עם השקעה זו או שעמדה להם החבות לשאת בהוצאות הנתבעים בגינה.
עיון בראיות שהוצגו מלמד שאין לנתבעים ולו ראיה אחת שתתמוך בטענתם לחבות של התובעים בהקשרה של אותה השקעה בחברת מיקה. הנתבעים אינם טוענים להשקעה שבוצעה במסגרת הנתבעת, אלא להשקעה שבצע הנתבע עצמו. הנתבעים עצמם אפילו אינם טוענים לסיכום שנעשה בהקשרה של השקעה זו, לא בכתב ואף לא בעל פה, אלא רק כי "מאזן הסבירות" תומך בטענתם (סעיף 22 בתצהיר הנתבע). הנתבעים טוענים לזכות לרווחי התובע, אך אינם מציגים ולו פנייה אחת שעשו בעניין זה להתחשבנות עם התובע עד להגשת התביעה שכנגד.
ממילא שהנתבעים טוענים להכנסות שהיו לתובע ולהוצאות שהיו להם, אך לתמיכה בטענותיהם מציגים דף בודד (!), שנראה כחשבון עבור שירותי נאמנות (נספח ד' לתצהיר הנתבע) ושאיננו מלמד דבר וחצי דבר על היקף ההשקעות או ההוצאות או בכלל בהקשרה של עסקה זו.
משכך, בהיעדר ראיה לתמיכה בטענה, בהיעדר הסבר לשתיקה בקשר עם הטענה, ובהיעדר ראיה שתסביר את התחשיבים, לא הוכחה הטענה והיא - נדחית.
27. הטענה לחוב בגין עסקת גפן.
לטענת הנתבעים, בעסקת ההשקעה בחברת "גפן" עמד חלקו של התובע על 35% וחלקו בהפסד אמור להיות זהה. ההשקעה בחברת גפן הביאה להפסד כבד בסך של 643,122 ₪ ועל התובעים לשאת ב- 35% הימנו – סך של 153,827 ₪.
התובעים בתגובה, מודים כי חלקם בהשקעה בחברת גפן עמד על 35%, ברם מכחישים את הטענה להפסדים בגין השקעה זו. לטענתם, בגין השקעה זו בכלל היו הכנסות בסך כולל של 232,000 ₪ שכנגדן היה הפסד בסך של 100,000 ₪ בלבד. משכך, לפי תחשיבי התובעים אין לנתבעים כל זכות לבוא עמם חשבון על השקעה זו. בהמשך, בחקירתו הנגדית, טען התובע כי ידוע לו שהיה הפסד בגין עסקת השקעה זו (עמ' 59; ש' 11 בפרוט' 1) ברם לא עומת כלל עם נתונים שיאפשרו התייחסות להיקף ההפסד ועוד טען שרק הנתבע אחראי להפסד שכן כלל לא נועץ בו במימוש ההשקעה.
אין איפה מחלוקת בין הצדדים על כך שחלקו של התובע בהשקעה בחברת גפן, לטוב ולרע, עמד על 35%. כיוון שהנתבעים מבקשים לבוא עמו חשבון על השקעה זו, רבץ לפתחם הנטל לפרט ולהציג אסמכתאות לביסוס התחשיבים. עיון בתצהיר הנתבע מלמד שבהקשרה של טענה זו, אך חוזר הנתבע על הטענות בכתב התביעה שכנגד ומביא את "השורה התחתונה" של התחשיבים שערך (סעיפים 24 – 26 בתצהיר הנתבע).
הנתבע טוען להפסד שנגרם בגין ההשקעה בחברה, אך איננו טורח להביא בתצהירו פירוט של היקף ההשקעות (למשל סכומי השקעה, מועדי השקעה, סכומי מימוש ומועדי מימוש) ממנו ניתן להבין את הבסיס לתחשיביו.
הנתבע מוסיף ומפנה לנספח המפרט את "הוצאות העסקה והמימון שהועבר לטובתה" (נספח ה' לתצהיר הנתבע). עיון באותו נספח מלמד כי הוא כולל כ- 45 העתקי פעולות שונות בניירות ערך של חברת גפן. אין כל דרך להבין מאסופת מסמכים זו את היקף ותוצאות ההשקעה. אותה אי בהירות רק הועצמה כאשר נשאל על כך הנתבע בחקירתו הנגדית, שאז העיד הנתבע שלא הוא זה שבחן את ההתחשבנות (עמ' 61; ש' 23 בפרוט' 2) והוא גם לא יכול לאשר שמכלול המסמכים שמבטאים את ההתחשבנות גם הוצגו (עמ' 61; ש' 30 בפרוט' 2). בהיעדר מידע שנדרש לבחינת ההתחשבנות, הוצגה בפני הנתבע במהלך עדותו האפשרות שלא ניתן לערוך התחשבנות על בסיס המידע החלקי שהוצג, וכך השיב (שם. עמ' 62; ש' 18 בפרוט'):
"כבודו צודק. זה פשוט לא הוכן בצורה ראויה".
גם בהקשרה של טענה זו, מבקשים הנתבעים בסיכומיהם (סעיפים 112 – 122) להפנות למסמכים שלא הוגשו ולהציע תחשיבים שלא פורטו. כפי שהובהר, לא ניתן לעשות כן ולא ינתן משקל לטענות ולמסמכים אלו שהוצגו בלא רשות.
ומשכך, אף שאין הכחשה ביחס לכניסה המשותפת להשקעה כשלתובע 35% מההשקעה, לא הרימו הנתבעים את הנטל להוכיח את החוב המיוחס לתובעים בגין השקעה זו ולכן - הטענה נדחית.
28. הטענה לחוב של דרור עצמון.
לטענת הנתבעים, נותר חוב של הנתבעים בגלל עסקת השקעה בקשר לחברת פלוריסטים, עסקה שבוצעה עם אדם בשם דרור עצמון.
ראשית, טוענים הנתבעים כי דרור עצמון התחייב לשלם עמלה בסך של 32,000 ₪, אך בסופו של יום נמנע מתשלום העמלה בטענה לקיזוז חוב אחר שחבה לו התובעת. כיוון שהנתבע אמור היה ליהנות ממחצית תשלום זו, טוען הנתבע שבכך נגרם לו נזק של 16,000 ₪.
שנית, טוענים הנתבעים כי בידי דרור עצמון נותרו כתבי אופציה בשווי של 30,000 ₪, כאשר לנתבע הזכות למחצית משווי זה.
ושלישית, טוענים הנתבעים כי למימון עסקה זו העמיד הנתבע סך של 84,000 $ אך הוחזר לו סך כולל של 80,896 $ בלבד, שלכן חייב התובע בהפרש – סך השווה ל- 12,000 ₪.
טענה זו מוכחשת על ידי התובעים מכל וכל. התובעים מכחישים את הטענה להשקעה כלשהי של הנתבעים בעסקה זו ומכאן שממילא את זכותם של הנתבעים לתשלום כלשהו בהקשרה של עסקה זו.
עיון בראיות שהציגו הנתבעים מלמד כי תצהיר הנתבע מהווה חזרה על אותן טענות שנטענו בכתב התביעה שכנגד ובלי כל ניסיון להביא להן פירוט נוסף. כך, ובפרט נוכח ההכחשה הגורפת של התובעים, נמנעים הנתבעים מלפרט את אותה תשתית עובדתית אשר לשיטתם מבססת את חלקם באותה עסקה, ולא כל שכן שאינם מסבירים את תחשיביהם.
חלף פירוט, מפנים הנתבעים למסמכים שצירפו (נספח ז' לתצהיר הנתבע) אך עיון בהם מראה שאין בהם כל רמז לעסקה לה טוענים הנתבעים. כך נטען בהודעת דוא"ל של הנתבע לתובע מיום 13.7.11, כי "הבאת את דרור עצמון שחייב לי כ- 15 אלף $ ולא משלם". כך ולא יותר. בלי יכולת להבין מה לטענה ולעסקה, מה לסכום הנקוב בהודעה ולסכומים הנתבעים, ומה הבסיס לאותה חבות שמייחסים לתובעים.
בהיעדר תשתית שתבהיר את הטענה, בהיעדר ראיות שיבססו את הטענה, ובהיעדר הסבר של מש לתחשיבים - הטענה נדחית.
29. הטענה לחוב של שלומי שני (עסקת מנופים פיננסיים).
לטענת הנתבעים, במסגרת עסקת השקעה בחברת מנופים פיננסיים, נותר אדם בשם שלומי שני בחוב של 42,000 ₪ לנתבע. כיוון שהתובע יזם את העסקה, הרי הוא גם אחראי לחוב זה של שלומי שני.
התובעים הכחישו טענה זו, ברם במהלך ההתדיינות הושגה הסכמה המתייחסת לטענה זו, ולפיה נזקף בגין עסקה זו סך של 16,000 ₪ לזכות הנתבע (עמ' 11 בפרוט' 1; סעיף 36 בסיכומי התובע).
30. הטענה לריבית על מימון שהועמד לנתבע.
30.1. לטענת הנתבעים, הוסכם בין התובע לנתבע כי בעד המימון שיעמיד הנתבע לטובת העסקאות המשותפות שלהם, תשולם לנתבע ריבית בשיעור של 1.25% לחדש, סכום אשר לא שולם.
הנתבעים מונים בהקשר טענה זו 3 עסקאות להן העמיד הנתבע מימון: עסקת רכישת מניות WGMI, אשר בגינה נותר התובע בחוב של 40,000 ₪; עסקת רכישת מניות מוסטנג, אשר בגינה נותר הנתבע בחוב של 1,845 ₪; ועסקת רכישת מניות חברת אי.טי.ויו, שבגינה נותר התובע חייב ריבית בסך של 563,794 ₪, אך בסייג שהמניות טרם מומשו במלואן.
התובעים מכחישים טענה זו. התובעים אמנם אינם מכחישים את הטענה לחבות התובע בתשלום עבור מימון העסקאות ובהן גם עסקאות WGMI ומוסטנג, אך טוענים שכבר נערכה התחשבנות מלאה על אלו העסקאות עוד באפריל 2013 וחלקו של התובע במימון הועבר לנתבע. אשר לעסקת חברת אי.טי.ויו, מכחישים התובעים כליל את הטענה שעומדת לנתבע זכות לתשלום בגין מימון.
במהלך עדותו, הציג התובע את גרסתו לאבחנה בין מימון הנפקות שנעשו באמצעות הנתבעת, לגביהן אין כל הסכמה לתשלום לנתבע על המימון שהעמיד, לעומת עסקאות השקעה משותפות אחרת לגביהן הוסכם על חבות התובע במימון (עמ' 51; ש' 6 – 14 בפרוט' 1). ביחס לאלו האחרונות, גם טוען התובע שנעשתה התחשבנות והחבות שהייתה לו שולמה.
30.2. ושוב, גם ביחס לטענות אלו, עיון בראיות שהציגו הנתבעים מלמד על היעדר ניסיון להביא פירוט מלא של הבסיס לחבות הנטענת, או הבסיס לתחשיבים הנטענים, או ראיה של ממש לתמיכה במה מאלו.
ביחס לחברת אי.טי.ויו, מסתפק הנתבע בחזרה על הטענות ולא מנסה כלל לבסס את הטענה (סעיף 27 בתצהיר הנתבע).
ביחס לחברת WGMI ומוסטנג הנתבע מפנה לשתי קבוצות נספחים (נספחים י' ו- יא' לתצהיר הנתבע) כמבטאות התחשבנות בהקשר ההשקעה בעסקאות WGMI ומוסטנג, אך אין כל אפשרות לקשור בין ההתכתבויות המוצגות לתחשיבי הנתבע, מה גם שהתובע הציג התכתבות מאוחרת מיום 18.4.13 ומהן, כך נראה, ניתן ללמוד על התחשבנות שנערכה בקשר למימון ב- 2013.
30.3. בסיכומיהם, טוענים הנתבעים כי "בין הצדדים הייתה הסכמה שבע"פ, על תשלום ריבית לנתבע" (סעיף 43 בסיכומי הנתבעים), ברם טענה זו איננה מתיישבת עם הראיות כפי שהתבררו בפועל. אף בעדותו, מאשר הנתבע שאפשרות חיוב בריבית כלל לא עלתה בעת כריתת ההסכם ורק בשלב מאוחר יותר, במהלך 2011, העניין נדון אך הדברים לא הועלו על הכתב (עמ' 31 – 32 בפרוט' 2). הנתבע אפילו לא טען לסיכום שהושג בקשר עם הריבית, ובהמשך עדותו אישר שכלל לא היה כזה סיכום (עמ' 32; ש' 15 בפרוט' 2). טענה שעומדת בסתירה ברורה לטענה בתצהיר הנתבע שלפיה תשלום הריבית "הוסכם בין הצדדים" (סע' 64 בתצהיר הנתבע). הנתבע מודה בפה מלא שלא היה סיכום לתשלום הריבית והטענה בסעיף 64 בתצהירו איננה מדויקת (עמ' 32; ש' 18 בפרוט' 2).
30.4. זאת ועוד, במהלך החקירה הנגדית אף אישר הנתבע קבלת סך של 76,000 ₪ מהתובע, כחלק מההתחשבנות בקשר עם ההשקעה בעסקת WGMI אך לא ידע להסביר כיצד סכום זה כלל לא בא לכדי ביטוי בתחשיביו (עמ' 81 בפרוט' 2). כך, ורק להשלמת התמונה, אפילו הוכח בסיס לטענה שיש מקום לחייב את התובע בריבית, הייתה הטענה נדחית שכן לא הוצגו כלל תחשיבים מפורטים שיראו את מועדי התשלומים והריבית שיש לשלם בגינם.
ומשכך, בהיעדר פירוט והיעדר ראיות - לא ניתן לקבל את הטענה והיא נדחית.
31. הטענה להעברה בשוגג של כתבי אופציה של חברת אי.טי.ויו.
טענה זו עוסקת באותה עסקת השקעה בחברת אי.טי.ויו, אשר כבר התבררה במסגרת בחינת טענות התובע.
לטענת הנתבע, במסגרת ההנפקה הראשונה של חברת אי.טי.ויו, ביום 14.9.12 הועברו לתובע בשוגג 562,500 כתבי אופציה, בשווי של 3 אג' לכל אופציה. הנתבע מבקש לפיכך לחייב את התובע בסך של 16,875 ₪ על העברה זו.
גם טענה זו מוכחשת על ידי התובע. לגרסתו, העברת כתבי האופציה נעשתה במסגרת התחשבנות פנימית ולא מתך שגגה, וממילא ששווי כתבי האופציה בו נקב הנתבע שגוי, שכן שווין לעת הגשת כתב ההגנה שכנגד עומד על 1 אג' לאופציה בלבד.
בסעיפים 54 – 55 בתצהירו, מתייחס הנתבע לטענה זו ומסתפק בחזרה עליה, בלא ניסיון לפרט, להסביר את התחשיבים, או להציג לטענה ראיות. בהיעדר פירוט וראיה - לא ניתן לקבל את הטענה.
לפיכך - גם טענה זו נדחית.