24. הטענה לפיצויים בגין נזק שאיננו ממוני.
ולבסוף - טוען התובע כי יש לחייב את הנתבע בפיצוי על הנזק הכללי שנגרם לו, על אבדן הזמן, הכאב והסבל, בסך כולל של 15% משווי החובות על ההסכמים שהופרו, סכום אותו הוא אומד בסך של 212,893 ₪.
אין ספק באשר לסמכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי על נזק שאיננו נזק ממון, לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970. יחד עם זאת, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יפסוק פיצוי מסוג זה, והכול בהתייחס לנסיבות המקרה נשוא הדיון ובחינתן לגופן. ברי הדבר שלא כל מחלוקת על חוב ולא כל ממצא על קיומו של חוב גם מבססים טענה לזכות לנזק לא ממוני. חובת הוכחת הזכות לפיצוי על נזק לא ממוני רובצת אף היא לפתחו של התובע. עליו הנטל להראות מהן אותן נסיבות שמבססות את הטענה שיש לפסוק לו פיצוי נוסף על אותן הזכויות בגינן עתר לפיצוי על נזקיו הישירים.
לפי טענת התובע, כבר מלכתחילה הוליך אותו הנתבע שולל, שכן הסתיר מפניו את עברו הפלילי (הרשעה בהרצת מניות בשנת 2002 – נספח א' לכתב התביעה), אך התברר שההרשעה התייחסה לעבירה שנעברה לפני שנים רבות (1998) והתברר שאף כלפי התובע עצמו התקבלה קובלנה שהתבררה בפני ועדת המשמעת לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות בניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (נספח א' לכתב ההגנה). לא ברור מה לטענות אלו ולמחלוקות שהתבררו וכיצד טענות אלו מבססות טענה לחוסר תום לב.
לטענת התובע, הפר הנתבע ברגל גסה את התחייבויותיו כלפי התובע ובפרט בכל הנוגע לפעילות הנתבעת, כשלדוגמא מביא התובע החלטה שקבלה הנתבעת ביום 31.12.14 (נספח א' לתצהיר התובע) לפטרו מתפקידיו בהנהלת הנתבעת. גם טענה זו איננה ברורה, שהרי ההסכם הקנה לתובע זכויות שוות בניהול הנתבעת לאחר שיזרים כספים בהיקף שיקנה לו מחצית הזכויות בנתבעת (סעיף 14 בהסכם), בעוד שהתברר כי בהסכמה דולל חלקו של הנתבע לכדי 25% בלבד. נוכח זאת, ובפרט כאשר מסתבר שכבר בתחילת 2013 חדלה הפעילות המשותפת (למשל סעיף 7 בתצהיר התובע ועדותו בעמ' 29; ש' 18 בפרוט' 1), קשה לראות מה חוסר תום לב יש בהחלטה שיזם הנתבע לפטר את התובע מהנהלת הנתבעת.
לטענת התובע פעל הנתבע בחוסר תום לב ובכוונה ברורה לפגוע בזכויותיו, וכדוגמא מביא התובע את התנהלות הנתבע בקשר עם מכירת מניות אי.טי.ויו ושיתוף הפעולה של הנתבע עם יו"ר חברת אי.טי.ויו. גם בטענה זו לא נמצא ממש, כאשר הנתבע הסביר את שיקוליו בקשר עם מכירת מניות אי.טי.ויו ולא נמצא שאלו היו זרים או נועדו לפגוע בתובע.
למעשה, התמונה המצטיירת היא לחילוקי דעות שהלכו וגברו, כאשר הנתבע נושא בעיקר עול מימון פעילות הנתבעת. התובע סבר שזה זה היה הבסיס להתקשרות בין הצדדים (למשל עדות התובע בעמ' 35; ש' 13 בפרוט' 1) בעוד שלהסכמה שכזו אין ביטוי בהסכם שבין הצדדים, וודאי שלא ביטוי ברור. על כל פנים ועל רקע זה, יש היגיון בטענת הנתבע לחשש שהתובע לא יעמוד בהתחייבותו לכסות את חלקו בהפסדים שיגרמו.