44. המזמין הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטתי בעניין עדותו של מר גרייני (רע"א 8198/16 ג'י.טי.אס. פאוור סולושנס לימיטד ואח' נ' נתיבים דרום בע"מ ואח').
ביום 16.11.2016 דחה בית-המשפט העליון (כבוד השופט נ' סולברג) מכל וכל את בקשת רשות הערעור אף ללא קבלת תגובה, וזאת בנימוק שהבקשה סתרה את הוראת סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. בית-המשפט העליון ציין כי "בהתאם לתכלית צו בתי המשפט, ולשונו הברורה, החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה שלפני, נמנית על סוג המקרים שבהם לא תינתן רשות ערעור. החלטת בית המשפט המחוזי נומקה כדבעי, ולכן גם אינה חוסה בגדרי החריגים המצומצמים, שנקבעו על-ידי בית משפט זה... משאלו הם פני הדברים, אין מקום לכך שערכאת הערעור תבחן באופן פרטני את החלטת הערכאה הדיונית, תשקול לאבחנה מהוראות צו בתי המשפט, ותדון 'למעלה מן הצורך בבקשה לגופה'".
לגופו של עניין היפנה בית-המשפט העליון לדבריו שלו עצמו ברע"א 2228/15, אשר צוטטו בהחלטתי הנ"ל, וציין כי "נראה אפוא כי המבקשות [המזמין – א.ל.ע.] ניסו למשוך בחבל משני קצותיו עד אשר נקרע".
45. כאמור, במקביל להליכים השונים הנ"ל החל ביום 13.9.2016 הליך ההוכחות בפניי ובמועד זה נחקר בפניי מר בן ישי על תצהיריו. ביום 20.9.2016 נחקרו בפניי גב' שניר ומר בן חיים על תצהיריהם וביום 21.9.2016 נחקרו בפניי מר הורוסוב ומר מילר על תצהיריהם.
46. מכאן ואילך החלה מסכת ארוכה של ניסיונות הנתבעת להביא את מר גרייני – שהוא תושב זר – לעדות בפניי. ניסיונות אלה גרמו לעיכוב משמעותי בהליך ולוו במידה לא מבוטלת של חוסר שיתוף פעולה מצד המזמין (למרות הצהרותיו בפני בית-המשפט העליון) וכן של היתממות והעדר יוזמה וחשיבה קדימה מצד הנתבעת, שדומה היה כי עיקר שאיפתה היה "להרוויח זמן" ולעכב את ההליך. בהקשר זה תצוין החלטתי מיום 26.10.2016, בה התייחסתי לעמדות הקודמות שהובעו על ידי בנוגע לחשיבות עדותו של מר גרייני וציינתי כי "ראוי להבהיר כי עמדה זו הובעה על-ידי שעה שטרם נשמעו עדויות הצדדים, ואילו כעת, לאחר שנשמעו העדויות ספק רב בעיניי אם אכן עדות זו מכרעת להגנתה של הנתבעת".
כך או כך, ביום 18.3.2017 ניתנה החלטתי בעניין זה, לפיה:
בהמשך להחלטתי המפורטת מיום 8.1.17 בבקשה מס' 71, ולאחר ששבתי ועיינתי בבקשה ובתגובות, ולאחר שהליך ההוכחות הסתיים כבר ביום 27.9.17 [צ"ל 27.9.16 – א.ל.ע.], אני סבורה כי אין לעכב את סיום ההליך לתקופה בלתי מוגבלת לצורך שמיעת עדותו של מר גרייני.
הנתבעת אמנם הודיעה על כוונתה לזמן את מר גרייני בחודש יולי 2016, ברם, הבקשה לזימונו של מר גריני הוגשה ביום 13.10.16 (בקשה 63) זאת, כאמור, לאחר שהסתיים הליך ההוכחות.
לכך יש להוסיף כי מהבקשה ומהתגובות שהוגשו בעקבותיה עלה כי הנתבעת לא טרחה לברר עד תום פרטים לעניין מהות ההליך ומשכו, ויתכן אף שהעד גריני אינו שוהה כעת באירלנד, כפי שעולה מתגובת התובעת ומשכך ספק רב באפשרות לגבות ממנו עדות.
משכך, אני מאפשרת לנתבעת למצות הליך חיקור הדין לעד גרייני עד ליום 1.5.17.
ככל שלא ימוצה ההליך עד למועד זה, תינתן הוראה לצדדים להגיש סיכומיהם.
לחילופין, מוצע לנתבעת להסתפק בהצגת שאלות למר גריני כפי שפורט בהודעתה מיום 14.2.17 ואלה יועברו אליו באמצעות המזמין GTS ולאחר שתתקבל עמדת התובעת ביחס לתוכן השאלות.
אני ערה לקשיים שמעלה התובעת בתגובתה באשר לפגיעה ביכולות ההתרשמות ממהימנותו של מר גריני באמצעות חקירה בכתב, ברם, מובן כי לחקירה זו יינתן המשקל הראייתי המתאים בבוא העת.