114. ואמנם, כפי שאף נאמר בדברים של מר בן ישי לעיל, הוכח בפניי כי מיד לאחר הדברים הללו אושרו חשבונות של התובעת בידי הנתבעת (שחלקם התייחס כבר לתקופה בה התגלעה המחלוקת בין הנתבעת המזמין, לשיטת הנתבעת עצמה) והתובעת אכן קיבלה תשלומים נוספים מן הנתבעת. כך, שלתובעת כלל לא הייתה כל סיבה לסבור כי קיימת בעיה מול המזמין או בעיה אחרת הנוגעת לעבודתה של התובעת.
כך, למשל, חשבון חלקי מס' 18 בגין חודש ספטמבר 2012 בסך של 1,042,053 ₪ אושר על-ידי הנתבעת ביום 2.1.2013 (נספח 19(1) לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי), וחשבון חלקי מס' 19 בגין חודש אוקטובר 2012 בסך של 643,701 ₪ אושר על-ידי הנתבעת ביום 3.1.2013 (נספח 19(2) לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי). שני החשבונות הללו, בסך כולל של 1,685,754 ₪, שולמו במלואם על-ידי הנתבעת לתובעת בתאריך 3.2.2013 (ראו כרטסת של הנהלת החשבונות של התובעת - נספח 3 לכתב ההגנה בתביעה שכנגד). בהמשך לכך שולמו לתובעת גם החשבונות החלקיים מס' 23-20 במהלך החודשים אפריל-מאי 2013 (חשבונות חלקיים מס' 21-20 ו-23 שולמו באופן חלקי, בעוד שחשבון חלקי מס' 22 שולם במלואו בשני תשלומים נפרדים).
כפי שכבר פורט לעיל, כך נהגה הנתבעת, למעשה, במשך כל עבודת התובעת בפרויקט, היינו התשלומים לתובעת שולמו בעיקרם על בסיס אישורים של הנתבעת לבדה ולאו דווקא בקשר ישיר לאישורי ותשלומי המזמין.
115. חמישית, כאמור, הפתעת אנשי התובעת ממצב היחסים מול המזמין ומדוחות KSN, כפי שהיא נשקפת מתמלול הקלטות הפגישות שהתקיימו בשלב מאוחר יותר, בחודשים יוני-יולי 2013, נראתה לי כהפתעה אותנטית לחלוטין.
116. מכלל האמור לעיל, ומיתר העדויות והמסמכים בתיק, אני קובעת אפוא בצורה ברורה כי עד לשלב מאוחר מאד של הפרויקט - למעשה עד לאחר הפסקת עבודת התובעת בפרויקט בחודש יוני 2013 - הנתבעת לא נהגה בשקיפות ראויה כלפי התובעת ולא עדכנה אותה כראוי במצב היחסים בינה לבין המזמין, תוך שהיא מוסיפה להזמין עבודות מהתובעת ואף לשלם עבורן, ולו באופן חלקי. זאת, שעה שהיחסים בין הנתבעת למזמין החלו להתערער עוד בשלהי שנת 2012, וייתכן שאף קודם לכן, וסופם בהפסקת עבודתה של הנתבעת עצמה בפרויקט ובתביעת ענק של הנתבעת נגד המזמין המתבררת עד עצם היום הזה.
יתרה מכך, התרשמותי הברורה הייתה כי הנתבעת בחרה בדרך זו באופן מודע, וזאת מתוך הנחה שהמשבר מול המזמין ייפתר מבלי צורך לערב את קבלני המשנה ולעורר חשש שהללו יעכבו את עבודתם. בהקשר זה אף התרשמתי כי אחת ה"טקטיקות" בהן נקטה הנתבעת הייתה לשלם לתובעת את חשבונותיה באופן חלקי ושרירותי (כמובן ללא כל קשר ישיר לאישור או תשלום חשבונות התובעת על-ידי המזמין), כך שהתובעת "תישאר עם הראש מעל למים" ותזכה לתמורה מסוימת, שאף אם לא הייתה תמורה מלאה לא הובילה לעזיבת התובעת את הפרויקט והותירה בה תקווה מתמדת כי מלוא החשבונות ישולמו לבסוף. ראו סעיף 35 לתצהיר העדות הראשית של מר מילר: