בסעיף 17נקבע גובה התמלוגים השונים שעל הקיבוץ לשלם למערער.
הסעיפים 21- 23דנים בסיום ההתקשרות. תוקף ההסכם הוא לשנה אחת, מיום 1.1.70עד 31.12.70כאשר לקיבוץ בלבד הזכות לחדש או לא לחדש את ההסכם לתקופה נוספת; אי-הודעה
--- סוף עמוד 327 ---
כמוה כהארכת תוקף ההסכם לשנה נוספת במקרה של אי-חידוש ההסכם, התחייב הקיבוץ שלא לייצר, לשווק או לייצא ממטירים או וסתים במשך 5שנים (סעיף 22).
בסעיף 26הסכימו הצדדים, כי כל סכסוך שיתגלע ביניהם בקשר להסכם יוכרע על-ידי בורר מוסכם.
.3המעבר לייצור תעשייתי היה רצוף קשיים. נתגלו כמה וכמה בעיות טכניות כמו נזילה, שחיקה מהירה של הציר, רעידה חזקה של הממטיר וכיוצא בזה. תחילה הפקיד הקיבוץ את קידום נושא הייצור בידי אחד מחבריו, מר ג' בר, שהוא מכונאי. לאחר שקיבל מהמערער את האב-טיפוס והציוד, ניסה, בשיתוף עם פתיה, להביא את המוצר למצב של ייצור, אך עד מהרה נוכח לדעת, שפתרון הבעיות וההתגברות על התקלות הם למעלה מכוחותיו. לפיכך גויסו לעזרה המהנדסים ברגר וכצמן. מספר דגמים שיוצרו (ת//11א, ת//11ב ו-ת//11ג) לא פעלו כהלכה. רק לאחר שהמהנדס כצמן מצא פתרון לבעיית השחיקה המהירה ולבעיית היתפסותם של חלקים זה בזה, וזאת על-ידי שינוי מבנה הממטיר, נוצר הדגם ת//11ד, הפועל כראוי. את שינוי המבנה רשם כצמן כפטנט משו בארצות-הברית (נ/15) (להלן - פטנט כצמן).
על רקע זה נוכח הקיבוץ לדעת, שעשה מיקח טעות בהסכימו לתנאים שבהסכם ת/8, ובעיקר לתשלום התמלוגים הגבוהים שקיבל על עצמו. לפיכך הודיעו אנשי הקיבוץ למערער, שיפעילו את זכותם על-פי הוראות סעיף 21שב-ת/ 8ולא יאריכו את תקופת ההסכם, אלא אם כן יסכים לשינויים משמעותיים בתנאי ההסכם. המערער הסכים, ואז, ביום 15.2.72, נעשו שני דברים: הקיבוץ רכש מפתיה את השליש שהיה לו בבעלות על המוצר (הסכם נ/13), ואילו בין הצדדים עצמם נחתם ההסכם ת/9, שהכניס מספר שינויים בהסכם המקורי ת/.8
השינויים העיקריים שהוכנסו היו בהפחתת אחוזי התמלוגים, שהתחייבה מכך שמעתה היה הקיבוץ הבעלים של השליש מהמוצר שהיה עד כאן שייך לפתיה. הסעיפים 21- 23נמחקו, ומכאן ואילך נשאר ההסכם בין הצדדים ללא הוראות בדבר סיום ההתקשרות ביניהם. בסעיף 20נקבע כמו כן:
"א. הצדדים מצהירים ומתחייבים הדדית איש כלפי משנהו על הסכמתם וכוונתם להעניק על סמך הסכם זה רשיון ייחודי בטנט מאת בלאס לקיבוץ לפי סעיף 85לחוק הפטנטים תשכ"ז-1967".